הפסנתרן אליעד שרוני, בן טיפוחיו של המאסטרו ליאונרד ברנשטיין, חזר לאחרונה לארץ לאחר קריירה מרשימה ומסועפת בחו"ל שם עבד עם מיטב האמנים וזכה לשבחים רבים. כעת הוא מנסה למצוא את מקומו בשוק המוזיקה הישראלית, שלעיתים לא יודע להעריך מספיק את כשרונו, ובראיון מיוחד הוא מדבר עם "בידור ובמה" על הקשיים והחששות אבל גם על רגעי התהילה הרבים להם זכה.
איך הגעת אל הנגינה בפסנתר?
התחלתי בגיל 5 ללמוד ריתמיקה בקונסרבטוריון ונגינה על אורגן אצל הדוד שלי. בגיל 15 כשחזרתי הביתה אחרי ניצחון בתחרות-ריצה, מזיע ומאושר, ראיתי משאית פורקת חבילה ענקית אל תוך ביתי. הוריי קנו לי פסנתר חדש, כי כבר השתלטתי על הפסנתר בבית חברתי... הייתי המאושר באדם ותוך שנה התקבלתי לתיכון של האקדמיה למוזיקה ולמחול על-שם רובין בירושלים אותו סיימתי בהצטיינות שלוש שנים אחר-כך.
מתי ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות?
גדלתי עם הנגינה ועם התגובות לה כבר מגיל קטן ככה שזה הפך לחלק ממני ונתתי לחלק הזה למלא לי את המהות כך שמעולם לא שאלתי שאלות אלא ניגנתי ושימחתי אנשים. כמובן שהיו לי גיבורים והשפעות וברגע שהבנתי שהתחביב האהוב עלי, בנוסף להיותי ספורטאי בולט, הוא אכן מקצוע ושיש גם ריצ'רד קליידרמן ויש סדרה מדהימה כמו "תהילה" (Fame), הבנתי שיש לי חלום, גיבוי, סיכוי ומקצוע רצוי ומצוי...
איפה ועם מי למדת בארץ?
למדתי קומפוזיציה אצל סטיבן הורנשטיין ופסנתר אצל המורה הידועה הגברת לואיזה יופה בתיכון של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. אני התאהבתי בחינוך הרוסי-הקלאסי ובאהבתה לתלמידיה והיא אהבה את ה"חוצפה" שלי, גם כשלא היה עידוד מהסביבה ואת האנרגיה חסרת-הפשרות שלי בענייני-אימונים. הייתי מטפס מהחלון לחדרי-אימונים באקדמיה והיום אני מודה... גם שכללתי את שיטותיי ו... שכפלתי מפתחות לחדרים בשביל להרוויח דקות ושעות נגינה יומיות. מאוחר יותר למדתי שיש פתגם שאומר: אדם שרוצה להצליח, גם אם ייסגרו הדלתות בפניו, הוא יטפס מהחלון... נו... אז תמיד היה לי את זה...
לאונרד ברנשטין היה אביך המוסיקלי?
הייתי 4 שנים תחת השגחתו המוסיקלית והוא הטיל עלי פרויקטים מוסיקליים בכל פעם שהגיע לסדרת קונצרטים בארץ. באופן מיידי נחשפתי לעולם הקונצרטים הקלאסי עם 'לני' ועם הפילהרמונית של ישראל ושל וינה. הייתי חשוף ופגיע במובן הכי נעלה למוזיקה ולקדושה שלני האציל בשעת ניצוחו ברמ"ח איבריו על התזמורת ועד היום יש בי 'לני קטן' בלב שמאציל רגש, כנות ומעוף בנגינה ובהלחנה.
ההיכרות עם כדור-האש הזה שקוראים לו לני ברנשטיין, אישרה לי שהאש שלי טובה היא ושעלי להקשיב ללב שלי. לני היה התפנית הגדולה בחיי, כמו להיכנס לתוך תותח שמיירט אותך למטרה עילאית. ההיכרות עימו הייתה בפירוש כחוויה דתית, כהתגלות בשבילי ויש לי מכתב המלצה שלני כתב על הערכתו המוסיקלית אלי ונתן לי ערך מוחשי גבוה, שאיש-האלוקים המוסיקלי הזה, הכיר בי ואהב את אישיותי נטו. הייתה זו אבן-פינה לבניית הביטחון המוסיקלי שלי.
ואחרי השירות הצבאי?
ניגנתי לפרנסתי ובהצלחה בבתי-מלון וספרי האורחים שלי מלאים בכל השפות ובעדויות שגם בלאס-ווגאס, לא נהנו כך מוסיקלית.
תוך כדי כך קיבלתי מלגה מלאה להשתתף בכיתות-אומן בפסטיבל המוזיקה הידוע של שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה. כשניגנתי בקונצרט של הספונסרים, עטו המה עליי ואמרו שחיפשו מישהו עם הילה מעל לראשו ואהבו את החיבור שלי לפסנתר. הם ביקשו שאנגן בפלמה דה-מיורקה קונצרט אישי עם המוזיקה שלי ושאספר את סיפור-חיי. משם הדרך ללימודים בגרמניה הייתה קצרה וקולעת.
מלגת-לימודי-פסנתר אצל כוהנת הפסנתר הנודעת, הזקנה, האגדתית והמנוחה הפרופ' אליזה האנסן וספונסר כדמות אבא גרמני מול פצצת אנרגיה ים-תיכונית... תאר לך את האיפוק הגרמני עובר תיקון או יותר נכון השמדת העצב... אצל פסנתרן תימני... אנשים הודו לאלוהים שהבאתי להם שמש לחיים וככה חייתי כמעט 10 שנים, עד שנגמרו לי המצברים. לימודים, הופעות ומסביבי שמנה וסלתה של החברה הגרמנית, הלחנת מחזמר "הדיבוק" והקלטתו עם זמרי פאנטום האופרה של גרמניה, הפקות אולפן, כתיבת שירים לזמרי-פופ, אר אנד בי, דאנס, קלאסי/מטאל ועוד... וכל זה מבלי לאבד את הזהות-היהודית הפנימית.
איזו מוזיקה אתה מנגן כיום?
מבאך ועד הפח... כלומר: נגינה קלאסית פרי-סטייל של מנגינות ידועות מכל הזמנים והסגנונות והלחנות שלי שהן השתפכות הנפש והתעלות הנשמה במלוא מובן המילה, דרך וואלסים מקוריים ששמים אותך מוסיקלית בפאריס, אהבות, תפילות,שמחה, מעוף מחד ומלנכוליות מאידך ועד קטעים ממסורת תימן כולל הלחנות בסגנון אוריינטלי. הנגינה וההלחנה שלי הם רב-גוניים. אני כלום מהכל והכל הוא חלק ממני ולכן אני מנגן את אליעד. כמובן שברפרטואר שלי יש הלחנות עם אופי קלאסי/ג'אז/יהודי/אוריינטלי/ישראלי/ מחזות-זמר/פופ וכו'.
מאיפה מגיעה ההשראה שלך להלחנת היצירות שלך?
המוזיקה מתנגנת מתוכי, או אפילו עוברת דרכי. הפכתי את הרצון לצינור ואת הנגינה לתפילה. למעשה, על-ידי אימונים הגעתי לאמונה וממשמעת הגעתי למשמעות. אבל הסוד הוא אהבה ועוד אהבה למי שאתה, מה שאתה ולמה שאתה עושה.
מה ההופעה הזכורה לך ביותר?
הופעה חיה בטלוויזיה בגרמניה בסימן חג-המולד שלהם שמקביל לחנוכה שלנו. ולמה?! הייתי אמור לנגן להם מחרוזת שירי-חג המולד על-פי הפנטזיות שלי. כל ההשתלשלות של האירועים בדרך לשם ושם, היו מכוננים, גורליים ומשמעותיים. הייתי לבוש בחליפה ונעלי-לקה. היה שלג והיה מחליק בדרכי לאוטובוס. פתאום התקיפו אותי ניאו-נאצים וזרקו לי על הראש בקבוק זכוכית... נראיתי להם סתם זר כהה-עור מתולתל שנוח לו עם עצמו ולא כיהודי. לרוע מזלם, הפסנתרן האלגנטי המותקף הוא גם לוחם קרב-מגע ועם כל האהבה שבי לעם שלי "פירקתי" אותם במהירות וברצף פסנתרני... והמשכתי מיד בכדי לא לאחר להופעה חיה בשידור ישיר.
כשהגעתי לאולפן הטלוויזיה מלא הקהל, נדהמתי למראה עיניי: בכניסה הראשית מעל לראשי הנכנסים כתוב: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותך ישראל..." כל האולפן המפואר הזה היה בית-כנסת יהודי בעבר. לפני רבע שעה הרבצתי לנאצים ועכשיו ארביץ בהם את מנגינותיהם שלהם בציניות מוסיקלית: הפכתי את המנגינות משמחות לקודרות ועוד קיבלתי על זה תשואות... וסטירת-לחי אוהדת מהמראיין שאמר: "אני מתפלל למען ארצך ואתה עוד תגיע לקריירה עולמית...".
מהו החלום שלך ומהן מטרותיך המוסיקליות?
אלוהים שלי, רציתי שתדע, שהחלום שלי הפך למטרה. התעוררתי מהחלום והפכתיו למטרה:
- להרים מופעים, על במות קטנות וגדולות, בארץ ובעולם, פסטיבלים, מוזיקה מכל העולם גם יהודי וגם ישראלי ולחנים מקוריים בדרכי הייחודית.
- שירים שלי לאחרים ואולי בהמשך גם לעצמי. כרגע, הידיים הן מעל הקול...
- לנגן שירים ישראלים מכל הזמנים בדרך שלא נשמעה עד כה. מצד אחד אינטנסיבי ברגש אך קליל ווירטואוזי בביצוע.
- לנגן אהבה, כאב, שמחה, התעלות, התחדשות, לשנות מבנה מחשבה דרך אנרגיה מוסיקלית.
אני מרגיש כמו מיליונר שנחנק מערימות המזומנים ושחייב לתת מעושרו בכדי לא להיחנק. למה כל המתנות שטיפחתי אם לא להעבירן הלאה ולהעשיר את הזולת. הנתינה עצמה היא מתנה נפלאה. זוהי האגואיסטיות הכי נעלית. לתת, לאהוב, להעיר הישנים ולחזק החלשים.
- עוד מטרה היא להעלות את מחזמר "הדיבוק" שהלחנתי על ברודווי ולונדון.
- מנגינות נפלאות לסרטים ולסדרות טלוויזיה, יש לי כבר מזמן לחן אולטימטיבי לאולימפיאדה הבאה.
וכמעט שכחתי... לנגן... לנגן... לנגן... בפסנתר-כנף, סולו, עם להקה, עם תזמורת. היכל התרבות, רויאל אלברט הול בלונדון, פאריס, רדיו סיטי הול וקארנגי הול בניו-יורק. העולם היום ואולמות הקונצרטים פתוחים לאלה שמנצחים את עצמם בכל יום ויום.
והכי חשוב: מילים לא מתקרבות לאנרגיה שמשתחררת בצלילים... Yes WE CAN!
ואיפה הקריירה העולמית?
ובכן, זמן-חיים אינו נמדד בזמן אלא בתודעה. כל מה שאמור לקרות לי יתהווה בעיתוי שבו המהות שלי מתאחדת עם האישיות והנשמה שלי שאותן אני מטפח. קשרים יש, היו ויהיו עוד... אבל במקום הנכון, בזמן הנכון ועם האנשים הנכונים. הלחנתי המנון לאלוף העולם באגרוף (סגנון מטאל/קלאסי) עם להקת מטליום (Metalium) וזמרת האופרה הראשית של מאמא-מייה בגרמניה. אפילו הסקורפיונס (scorpions) שמעו ונדלקו, אבל אני כתבתי והלחנתי אותו ולא הם ולבסוף החליטו שלא לבצעו, למרות שהם אוהדי המתאגרף.
בלוס אנג'לס הכרתי את מרטין ארליכמן, מנהלה האגדי של ברברה סטרייסנד, והוא אמר לי באופן ישיר: "אליעד, יש לך את הפרצוף והמוזיקה להצליח בכל העולם ואם הייתי אפילו בן שבעים (ולא 83 כפי שהוא היום), הייתי מנהל אותך. לפחות אתה יכול להשתמש בשמי ובהמלצתי היכן שתלך". משם הגעתי ללונדון לפגוש את סימון קאוול ואנשיו. (ממציא 'פופ-איידול', 'אמריקן איידול' ו'כוכב נולד'). ובכן, כשהגעתי ללונדון, נעצרתי בשדה התעופה כי חשבו שאני מהגר... כל הניסיונות לשכנע אותם ולמרות אישור הפגישה עם קאוול לא עזרו מאומה. החשדנות שלהם הייתה טוטאלית! אחרי יום שלם במעצר נתנו לי 24 שעות לעזוב את לונדון וללא הפגישה הנכספת על הפסנתר...
כשהגעתי לארץ, אחרי לוס-אנג'לס ואחרי הבושה בלונדון, התחלתי דרך הכאב, התסכול והכניעה הטוטאלית, לעבוד על עצמי ולבדוק מה באנרגיה שלי חוסם אותי והיכן אני עוצר את עצמי. שנתיים וחצי של תהליך רוחני ומנטאלי עברו עליי. הבדידות הכריחה אותי לשמוע את הרעש שבתוכי. שיניתי דרכי חשיבה, התנהגות ותגובות. התחלתי להתעלות מעל העצמי שמכשיל אותי, שיניתי כל-כך הרבה, חלק בכוח, חלק בכאב, חלק בשמחה וקיבלתי אדם מחודש באהבה. אפילו מוסיקלית, שומעים את ההבדל. אז תודה לאל על השמירה ועל הייסורים ועכשיו אני טוב גם לאחרים. כי אם לא תשנה את עצמך, החיים ישנו אותך במכות קשות יותר. ואהבת לרעך כמוך הוא הכלל וסוד הקיום של כל האנושות. נקודה!
איפה אתה מנגן כיום?
המציאות והתודעה הישראלית טופחת על פניו של כל אמן שאפילו ראוי ורצוי שייצג אותה. על-כן משנה אני את עצמי ולא את העולם. אמשוך אותו אלי ולא ארדוף אחריו, כמו שעשיתי מספיק שנים. יש הרבה אומנים שבלי תוכן ומשמעות מצליחים להרוויח ולהתפרסם. אצלי הצלחה ופרסום יהיו כלולים גם בגאולה הפרטית שלי. והיא כבר כאן. האישיות והמהות שלי נשפכות על הפסנתר וכל מה שאני זה תוצאה של מודעות למתנות-האל ולטיפוחן.
אז כהכנה לתשובה לשאלתך: עוד לפני שמגלים אותי גדולי היחצ"נים וכלי-התקשורת ועוד לפני שהצלחתי למצוא עיתונאי שיאמין שיש עניין אדיר לציבור בסיפורו של פסנתרן ויוצר שההצלחה שלו היא: לשמור על-שפיות בנפש, אור בנשמה, לחזק את כנפי-האמונה ומקור הנתינה שבו, התנדבתי לנגן בבית-החולים איכילוב ובבית-לווינשטין. מי שמחזיק מעצמו, חייב לחזק אחרים. השאר פחות חשוב.
כתשובה ארצית: אני מנגן באירועים אקסקלוסיביים, קבלות-פנים עם פסנתר-כנף, חתונות ואירועים, מלמד פסנתר ועושה גם את זאת באהבה.
היית בהופעה של קליידרמן בישראל לאחרונה?
הייתי שם כסגירת מעגל מהילדות ועד היום. לא מתוך חוויה מוסיקלית, כי היום אני מרגיש מבורך ממנו בדרך הביטוי, העומק וההתעלות המוסיקלית שאני חש ומעביר. הודיתי לו אישית על הקריירה הנפלאה שלו שהשפיעה לטובה על המוטיבציה שלי כילד ונתתי לו די.וי.די שלי עם כרטיס ביקור. הוא הבטיח לשמוע ולהתקשר. איני מצפה לכלום ממנו כי בסך-הכל אין תחרותיות. רק הלוואי ואזכה לחצי מתשומת-הלב העולמית לה הוא זכה בהרבה פחות אישיות ומוסיקליות...
אז אין תחרותיות במקצוע?
התחרות היחידה שלי היא עם עצמי! עלי להביא את כשרוני אל ייעודו ולאן שהוא ראוי ומצד שני להרפות במחשבה. זוהי מלאכת מחשבת ואומנות בפני עצמה. כמו לגעת/לא לגעת. לנשמות האנשים ולמוזיקה אין גבולות פיזיים, מנטאליים ורוחניים. התהליך הזה הוא כמו לגדל ילד ולהביאו למיצוי הפוטנציאל עימו הוא בא לעולם ושיישאר בן-אדם טוב לעצמו ונפלא לאחרים.
מה מוסיפה נגינת הפסנתר שלך לאירוע?
הנגינה שלי מוסיפה אוירה של רגיעה מצד אחד והתעלות מצד שני. גם אם אנשים מדברים ביניהם באירוע, כלומר לא כמו בקונצרט שבו, מן הסתם, ההקשבה היא מאה אחוז (אם מכבים פלאפונים...), עדיין מדברת הנגינה שלי וחודרת לנשמת-המאזין כי גם כשפיו אוכל או מדבר, אוזניו פתוחות, ומה יותר חודרני ממנגינה שעולה על כל מילה. לשקט שאתה משדר היום יש חשיבות ואם אתה כבר מדבר דרך הידיים, אז דבר לעניין ועניין את המדבר, הוא כבר יהפוך למאזין שלך ויקבל את המסר שלך, בלי מילים ודרך הצלילים.
אליעד שרוני מופיע בקבלות-פנים ו/או קונצרט פרטי על פסנתר-כנף (על-פי הזמנה) ומנגן מוזיקה מכל הסגנונות והזמנים, מחזות-זמר, מוזיקה מסרטים לרבות רפרטואר יהודי וישראלי עשיר.