המדינה ערערה ועונשו של נהג שתיין הוחמר

מדינת ישראל הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר שהרשיע את חיים חן, על-פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשיכרות ותחת השפעת משקאות משכרים.

על חן הוטלו העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 7 חודשים, פסילה על תנאי, קנס על סך 1,500 שקל והתחייבות כספית.

בכתב הערעור טענה המדינה שהעונש שהוטל על חן הקל עימו בצורה חריגה ואינו מתיישב עם תקופת פסילת המינימום הקבועה בחוק. "על המשיב הוטל רק מעט יותר מרבע תקופת פסילת המינימום".

עוד נאמר שהענישה הקלה אינה מתיישבת עם מגמת הפסיקה של בית משפט העליון ובתי משפט מחוזיים. המדינה הדגישה שאצל חן, נמצאו 300 מק"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף והדבר מחייב הטלת עונש של פסילת רישיון לתקופת מינימום הקבועה בחוק והעומדת על 24 חודשים. המדינה הפנתה לפסק דין של בית משפט העליון שאישר גזר הדין של בית משפט מחוזי שהטיל על נהג עונש של 24 חודשי פסילת רישיון בפועל לאחר שבבדיקת נשיפה נמצא אצלו 260 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

חן השיב שיש לדחות את הערעור מאחר והודה בעבירות כתב האישום וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. כמו-כן שבמהלך 5 שנים בהן הוא נוהג אין לחובתו עבירות וגם לא כאלה מסוג ברירת קנס.

לדבריו, בית משפט לערעורים אינו אמור למצות עימו את הדין והוא צירף פסקי דין בהם הוטלו עונשים קלים יחסית על נהגים שהורשעו בנהיגה בשיכרות לאחר שכמות המיקרוגרם לליטר אוויר נשוף שנמצאה אצלם לא עלתה על 300 מק"ג.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת יהודית אמסטרדם את הערעור באופן חלקי והטילה על חן עונש פסילה בפועל לתקופה של 20 חודשים. שאר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. "הכלל הוא כי בית משפט לערעורים אינו ממצה את הדין. הטלת עונש למלא תקופת הפסילה אין בה אומנם כדי למצות את הדין, אך בענייננו, לאחר הודאת המשיב הנוהג מאז 2003 ללא כל הרשעה קודמת, אני מקבלת את הערעור באופן חלקי".