|
|
לא יפוצו על הנזקים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
נותרו מאחורי "קו הגבול". בית המשפט העליון דחה (יום ה', 22.1.09) עתירה של 25 בעלי אולמות אירועים מהצפון לפיצוי מוגדל בגין נזקיהם במלחמת לבנון השנייה. העותרים טענו באמצעות באי-כוחם, עוה"ד משה ליפשיץ, ונועם בר-דוד, כי נזקיהם מרובים מאחר שהמלחמה אירעה בתקופת הקיץ, השיא של פעילותם. בעתירה ביקשו פיצוי על-פי הסדר הענפים העונתיים, חקלאות ותיירות.
בהחלטה שניתנה "לאחר לבטים לא מעטים", כלשון השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, וחנן מלצר, נקבע כי לא נמצא חוסר סבירות בהחלטת המדינה שלא לכלול את בעלי האולמות בהסדרי הפיצוי העונתיים.
חלק מהנזקים יישארו לפתח העסקים
השופט רובינשטיין כתב כי "הסדרי הפיצויים שהותקנו לעסקים באזור ההגבלה לא נועדו - למרבה הצער, ובמציאות כלכלית וציבורית שבה קצר המצע מהשתרע ומרובים צורכי עמך, ורבים הסובלים בעתות מלחמה בצורה זו או אחרת ואינם זוכים לפיצוי - לפצות בגין מלוא נזקיהם של העסקים הללו". הנחת המוצא לדבריו היא "כי חלק מן הנזקים יישארו לפתחם של העסקים".
העותרים טענו כי יש לכלול אותם בהסדר שנקבע עבור ענפים עונתיים במיוחד, החקלאות והתיירות, שחלק ניכר מהכנסותיהם מרוכז בקיץ - "הם חודשי המלחמה" - ענפים בהם ארוכה יחסית התקופה הנדרשת להתאוששות מנזקי המלחמה. זאת, לטענתם מאחר שגם "ענף האירועים" נושא מאפיינים אלו.
דילול באירועים בגלל ימי בין המצרים
השופט ציין כי בנתונים שהוגשו לבית המשפט יש תמיכה לטענת העותרים כי מדובר בענף עונתי. מדובר בנתוני הכנסות האולמות בצפון, בקיץ 2005, שהיו גבוהות ב-41% מתקופת החורף. מכך יש לדבריו "לדלל", בשל העובדה כי ימי המלחמה נפלו על ימי בין המצרים (בין יז' בתמוז ל-ט' באב), בהם על-פי ההלכה אין נישאים. "לכאורה יש ב'דילול' זה, הבא מידי שנה בשנה, כדי למעט במידה מסוימת מהפגיעה שיש לזקוף לאירועי המלחמה".
למרות זאת, לדברי השופט, רצוי היה לפצות את כל הנפגעים בגין נזקיהם "ופשיטא שהעותרים נפגעו", אך אופציה זו "למרבה הצער אינה באה בחשבון. בנסיבות אלו סבורה המדינה כי שומה היה עליה ליצור הסדר פיצוים מיוחד עבור ענפים שנפגעו באופן מיוחד...נוכח הנתונים שהוצגו נמצא ככלות הכל פער בין הפגיעה הקשה בענף האירועים, לבין הפגיעה הקשה עוד יותר, קשה במיוחד בענפים הכלולים בהסדר העונתי".
מדובר לפיכך, בסיטואציה "לא נדירה" בה "נאלץ גוף שלטוני לקבוע גבול ולהכריע מי יזכה להטבה שלטונית ומי לא".
הקו נמתח במקום שנמתח
לא ניתן להצביע בסופו של יום "על שיקולים זרים או חוסר סבירות בין ענפי החקלאות והתיירות לבין ענפים אחרים, לפחות לא במידה המצדיקה התערבות שיפוטית בהסדרים הנובעים מהבחנה זו. ההבחנה האמורה נטועה בצורך לפצות ענפים שונים, במידת האפשר ובמסגרת מגבלות מחויבות המציאות, ברמות המתאימות להם, ובפרט - נטועה בצורך לפצות באורח מיוחד ענפים שנפגעו באורח מיוחד".
הוא הדגיש כי "הקו נמתח במקום שנמתח וקשה מאד לומר כי תוצאתו בלתי סבירה באופן קיצוני ומולידה פתח להתערבותנו. חוששני שאין בידינו לקבל את העתירה". בית המשפט קבע כי אין צו להוצאות.
