חברות הייטק קטנות נמנעות מלהעסיק סטודנטים

כ-8,000 סטודנטים לטכנולוגיה מסיימים את לימודיהם במכללות ובאוניברסיטאות מדי שנה, ומזינים את תעשיית ההייטק הישראלית. אך הידע שהם רוכשים באקדמיה לא תמיד מתאים לתעשיה, וממחקר חדש שפורסם מתברר כי גם המנכ"לים בחברות ההייטק הישראליות סבורים כך. לפי המחקר, שנערך במסגרת עבודת דוקטורט על-ידי ד"ר אורית הלר-חיון בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת אנגליה רסקין הבריטית, 88% מהמנהלים הטכנולוגיים בישראל מחשיבים את הידע הנרכש באקדמיה כתיאורטי בלבד. יותר מ-60% מהמנהלים רואים את הידע בתעשיה, כפי שנדרש בחברות טכנולוגיות, כידע משולב - תיאורטי ומעשי - ורק 36% מהם מחשיבים אותו כידע תיאורטי.

במחקר השתתפו 75 מנהלים טכנולוגיים ו-11 מנהלות משאבי אנוש בחברות הייטק. משמעות הנתונים קשה: המנכ"לים מאמינים שהידע שנרכש באקדמיה תיאורטי ולא מתאים למציאות בשטח. "הממצאים הצביעו על כך שהחברות נאלצות להשקיע זמן, כסף, וכוח אדם בהכשרת בוגרים במקצועות הטכנולוגיים. לכן חברות רבות, בעיקר בסדרי גודל קטנים, נמנעות מלהעסיק את הבוגרים בתום לימודיהם ללא ניסיון קודם בתחומים שלמדו באקדמיה", אומרת הלר-חיון. עם-זאת, הנתונים שונים בנוגע למנהלים טכנולוגיים שהם בוגרי יחידות טכנולוגיות בצה"ל. "מהראיונות ניתן ללמוד שביחידות אלה לומדים לעבוד בעבודת צוות ולשתף פעולה. פעמים רבות הם מביאים חברים מהיחידות הצבאיות למקום העבודה, חברים שאתם הם רגילים לעבוד בשיתוף".

הלר-חיון סבורה שהקשר בין האקדמיה הישראלית לתעשיית ההייטק קיים בכל אוניברסיטה. "זה קורה אצל כולן. דיברתי עם לא מעט מרצים בכירים באוניברסיטאות שונות, והם מודעים לכך. הם מנסים להתמודד עם העניין באמצעות פתרונות נקודתיים ברמת הפרט ובקורסים שהם מעבירים. אבל השינוי לעניין הזה לא יכול לבוא כמקרה פרטי. קח לדוגמה את הרמה הנמוכה של התלמידים בבתי ספר במתמטיקה - נכון שמורה אחד יכול לשפר את המצב אם ישקיע בתלמידיו, אבל לא יהיה שינוי כללי במצב אם לא ישנו את תוכנית הלימודים". הלר-חיון מאמינה שהאוניברסיטאות חייבות להשתנות ולטפל בנושא. "אוניברסיטאות שיושבות במגדל השן וסבורות שהן יכולות להתקיים לאורך זמן ייעלמו אם לא יעשו שינוי. הן צריכות להשתנות ולהתעדכן במה שקורה בתעשיה".

לא משקיעים במחקר

בעוד שבאקדמיה מסכימים שהמצב הנוכחי טעון שיפור, בדיקת TheMarker עם אינטל, יבמ, HP ומיקרוסופט ישראל מגלה שהחברות הגדולות דווקא מרוצות מהמצב הנוכחי, אך מודות שלוקח לסטודנטים זמן להשתלב בתעשיה. פרופ' ישראל צידון, דיקאן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, סבור שהדיון לגבי טיב הקשר בין האקדמיה לתעשייית ההייטק צריך להתבצע בשני רבדים: הכשרת המהנדסים ושיתוף פעולה של האוניברסיטאות ברמה המחקרית. "בנוגע להכשרת המהנדסים בתעשיה, אני סבור שהמצב מצוין. לפני שנה יצא סקר מעסיקים של ועדת המל"ג שניסה להעריך מה חושבים בתעשיה על הפקולטות להנדסת חשמל, והטכניון יצא במקום גבוה. בנוסף, לפקולטה יש מועדון חברים תעשיייתי שכולל 22 חברות, שאתן אנו משתפים פעולה".

"לאלביט יש מרכז מחקר והיא מעניקה מדי שנה 100 אלף דולר למחקר", הוא אומר. "בעבר, התעשיה שידרה שמהנדסים לא מקבלים הכשרה מקצועית. אבל בשנים האחרונות הם הבינו שהשכלה רחבה זה מה שחשוב. "לעומת זאת, יש מה לשפר בשיתוף הפעולה עם התעשיה בנוגע למחקר. התעשיה מתקשה להעסיק ולשתף פעולה עם חוקרים שחוקרים לטווח ארוך. היקף המענקים שאנחנו זוכים להם מהתעשיה נמוך מאוד ביחס למה שאנחנו מקבלים מהמדינה".

פרופ' אהרון אגרנט, מנהל המחלקה לפיסיקה יישומית באוניברסיטה העברית, שממנה יצאו מייסד סייפן בועז איתן, היזם והמשקיע גיורא ירון ומנכ"ל אמימון יואב ניסן כהן, לא רואה בעיה כלשהי בהכשרת הסטודנטים. "הבוגרים שלנו נחטפים", הוא אומר. "כשסטודנטים שואלים אותי אם הם ימצאו עבודה אני אומר להם שיותר מעניין אותי לדעת מה הם יעשו בעוד עשר שנים בהייטק, כי אחרי התואר הם ייחטפו. למעשה, אנחנו נאבקים להשאיר מספיק סטודנטים לתארים מתקדמים". בדומה לצידון, גם אגרנט סבור שהאקדמיה זוכה למעט מדי מענקים, בעיקר מצד התעשיה: "זה אומנם תפקיד המדינה, אבל גם התעשיה צריכה להיות מודאגת מרמת התמיכה בסטודנטים שמבצעים מחקר".

"יש ידע רב לא מנוצל"

פרופ' ערן שר, ראש המחלקה להנדסת מכונות וראש המרכז לאיכות ההוראה באוניברסיטת בן-גוריון, סבור שהקשר בין שני הצדדים דל יחסית לפוטנציאל הטמון בו. "הקשר הוא רזה. יש מעט אנשים באקדמיה שקשורים לתעשיה. יש ידע רב שנצבר בתעשיה, אבל הוא לא מנוצל, וקשה לספק מידע רלוונטי לצרכים שיעמדו בפני הסטודנטים כשייצאו לשוק". לדבריו, אחת הסיבות לכך שהקשר חלש היא האוריינטציה המחקרית של החוקרים באוניברסיטאות. "אני מכיר את עמיתי. חלקם מחפשים שותפים למחקרים שאינם בעלי אוריינטציה מחקרית", הוא אומר. שר מודה כי שמע תגובות מסטודנטים בבן-גוריון שסבורים שהידע שהם רוכשים באוניברסיטה "תלוש". "הם אומרים שהלימודים לא היו מספיק תכליתיים ומוטים לטובת צורכי התעשיה. עם-זאת, הם אומרים שהם רוכשים כלים חזקים שמאפשרים לימוד עצמי".

לדבריו, לאקדמיה יהיה קשה למצוא פתרון לקשר הבעייתי עם התעשיה. "קח לדוגמה את תחום ה-MEMS, תחום מתקדם שעוסק במערכות מכניות משולבות זעירות. אין מעבדות שעוסקות ב-MEMS באקדמיה, אולי פרט למוסד אחד, אבל זה תחום שיש בו פעילות תעשייתית בכמה מפעלים בישראל. הייתי שמח אם הקשר בין האקדמיה לתעשיה ישתפר בתחום הזה. הרבה יותר נוח שזה ייעשה מצד התעשיה. אני מאמין שהתעשיה צריכה ליזום - לפנות לראש המחלקה שלנו ולשאול אם מישהו מחברי הסגל שלנו יכול לסייע. קשר כזה יכול להניב פירות טובים וליצירת שיתוף פעולה".

פרופ' חיים קלמן, ראש המחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון, סבור גם הוא שהקשר לא מספיק טוב. "יש הרבה מה לשפר בשני הצדדים. אין מספיק אינטראקציה או השפעה של התעשיה על התכנים שמלמדים אצלנו כדי להכשיר מהנדסים טובים יותר. הבעיה היא שהאקדמיה לא שואלת ולא דוחפת מספיק, והתעשיה פחות מתעניינת. במקומות רבים בעולם, הקשר בין האקדמיה לתעשיה הוא דווקא חזק. למשל, בטקסס יש מחלקות שקשורות לתעשיית הנפט". ד"ר גידי גולדויין מכיר את שני העולמות. הוא למד לתואר ראשון, שני ושלישי בהנדסת מכונות. עיקר עיסוקו ומחקרו היה בתחום מנועי שריפה במנועי דיזל וכיום הוא עובד בחברת לוז 2. לדבריו, חברות היי-טק ותעשיה לא צריכות לפתוח מסלולי התמחות באוניברסיטאות. "זה לא רעיון טוב לשנות את פעילות הליבה של האוניברסיטאות", הוא אומר. גם שיתוף פעולה במאמץ להבשלת פטנטים לטובת הפיכתם למוצרים מסחריים אינו בריא בעיניו. "עורכי דין יהרגו את הסיפור הזה עם חוזים לא סבירים. זה לא שיתוף הפעולה שבאמצעותו ההכשרה של הסטודנטים תשתפר".

עם-זאת, כדאי לדבריו ליזום יותר פרויקטים משותפים בין האקדמיה לתעשיה, גם כאלה שהרווח מהם לא ברור לצדדים המעורבים בו. "בזמנו עבדתי במסגרת לימודי ההנדסה שלי על פיתוח מכונית מרוץ עבור תחרות אקדמית. לאוניברסיטה לא היה כדאי להשקיע במכונית כי היא לא ראתה מכך רווח. גם לתעשיה לא היה רווח, אלא רק יחסי ציבור, אבל לסטודנטים היה רווח עצום. פרויקטים כאלה מפתחים ניסיון מעשי, ובסוף כולם מרוויחים מכך - האוניברסיטה מרוויחה תוכנית לימודים טובה יותר, התעשיה מרוויחה כוח אדם טוב יותר והסטודנטים מרוויחים מההתנסות", הוא אומר. לטענת גולדויין, האוניברסיטה צריכה לגלות גדלות רוח. "יש נטייה באוניברסיטה להתבצר במגדל השן. כל אחד מתעסק רק בפעילות הליבה שלו. נכון שההצלחה של כל איש אקדמיה היא במחקרים שהוא מפרסם, אבל תפקיד נוסף של האקדמיה הוא להכין את הסטודנטים טוב יותר. כל סטודנט שגומר אוניברסיטה הוא פוטנציאל להקמת מפעל אם הוא מטופל נכון".

בהייטק דווקא מרוצים

אינטל מעסיקה מדי שנה 1,100 סטודנטים ובוגרים מהפקולטות להנדסה ומדעי המחשב, ומהווה במובן מסוים ברומטר של תעשיית ההייטק כולה, שכן היא מעסיקת ההייטק הגדולה בישראל עם כ-6,000 עובדים. ריקי ארמן-ריקל, מנהלת קשרי אקדמיה באינטל ישראל, אומרת כי באינטל סבורים שהידע הנרכש באקדמיה לא תיאורטי מדי. "רק מי שיש לו ידע תיאורטי רחב יוכל ליישם וללמוד בהמשך הקריירה שלו טכנולוגיות חדשות", מסבירה ארמן-ריקל. לכן אינטל מפעילה מדי שנה כמה תוכניות מול האקדמיה, ושמה דגש על הנושא.

"במסגרת התוכניות שלנו אנחנו מעניקים מענקי מחקר לחברי סגל עבור תחומים שמעניינים אותנו. בחלק אחר מהמקרים מהנדסים של אינטל מלמדים קורסים באקדמיה. אינטל גם תומכת גם במעבדות הוראה שבהן הסטודנטים יכולים להתנסות וליישם פרויקטי חומרה ותוכנה", היא אומרת. לדבריה, הקשר חשוב לאינטל משום שלא מעט טרנדים טכנולוגיים מתפתחים באקדמיה. רקפת גרנות הברפלד, מנהלת גיוס כוח אדם באינטל ישראל שאחראית על העסקתם של מאות סטודנטים, סבורה שהידע התיאורטי שהסטודנטים צוברים באקדמיה בישראל הוא טוב. "אם יש פערים מסוימים בתחומי הידע, הם נקודתיים.

תחום אחד שהוזנח באקדמיה במשך שנים הוא תחום האנלוג (Analog), אבל בסך-הכל עושים באקדמיה עבודה טובה". ב-2008 העניקה אינטל מענקי מחקר בהיקף של כ-2.5 מיליון שקלים למימון פרויקטים במוסדות האקדמיים בישראל. עיקר המימון של מחקרים מתבצע בתחום המוליכים למחצה, פיתוח חומרה ותוכנה ותקשורת אלחוטית. מ-2007 ועד כה העניקה אינטל יותר מ-1.5 מיליון דולר לאקדמיה בישראל. באינטל מציינים כי אחת הסיבות להשקעה בסטודנטים היא שבעתיד הם יוכלו לעבוד בחברה. קובי בכר, דובר החברה, אומר כי סטודנטים ישראלים היו בין אלה שסייעו לפתח את המוצרים המתקדמים של אינטל - למשל, את טכנולוגיית הליבה הכפולה (Intel duo core).

גם מיקרוסופט ישראל משתפת פעולה עם אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת בר-אילן. מיקרוסופט השיקה בשנה שעברה כמה תוכניות בשיתוף האקדמיה. התוכניות כוללות בין היתר שיתוף פעולה מחקרי, התמחות סטודנטים במיקרוסופט וליווי פרויקטי גמר של סטודנטים. במסגרת ההסכם, מתמחים סטודנטים מצטיינים במרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל, כולל במעבדות החדשנות (Innovation Labs) שפתחה מיקרוסופט העולמית בישראל, המתמחות במחקר יישומי. לתוכנית המצוינות מצטרפים בכל שנה סטודנטים שמכינים את עבודות הגמר שלהם במעבדות וזוכים למלגות הצטיינות ודמי מחיה במהלך לימודיהם לתואר.

בנוסף, במיקרוסופט ובאוניברסיטאות מבצעים מחקרים טכנולוגיים בתחומי עניין משותפים המנוהלים על-ידי חוקרים ממרכז המו"פ ומהאוניברסיטה. במהלך השנה וסטודנטים משתלבים בתחרויות החדשנות העולמיות של מיקרוסופט ובתוכנית התמחות בקיץ בקבוצות הפיתוח בסיאטל. לדברי רונן סמוכה, סמנכ"ל טכנולוגיות במיקרוסופט ישראל, "הטענה העיקרית שאני שומע היא שחלק מהסטודנטים לא עדכניים מספיק, אבל בסך-הכל הידע התיאורטי של הסטודנטים רחב וטוב". במיקרוסופט הוחלט להעסיק 10% סטודנטים במרכזי הפיתוח, ועל-כן כיום מועסקים כ-50 סטודנטים מתוך כ-550 עובדים המועסקים כיום במיקרוסופט ישראל. לדברי אורן אריאל, מנהל המעבדות של HP ישראל, המעסיקה 5,000 עובדים, "הארגון שלנו מנסה להסתכל שלוש שנים קדימה. אנחנו מתעסקים במוצרים ובטכנולוגיות עתידיות. הייתי אומר שיש לנו רגל אחת באקדמיה ורגל אחת בתעשיה, ולכן המחקר שלנו ממוקד בסט הבעיות של HP שרלוונטי לה מבחינה עסקית".

HP ישראל משתפת כיום פעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון והטכניון, ומדי שנה קולטת 80 בוגרים מהאקדמיה. "הציפיות שלי מהאקדמיה הן שהסטודנטים יגיעו עם ידע שיאפשר להם להתמודד עם בעיות שונות, אבל שלא יהיו מנותקים מהמציאות", מסביר אריאל. דלית שרון, מנהלת הגיוס של HP, מעריכה שזמן ההכשרה של סטודנטים בוגרים הוא בין 18 חודשים לשנתיים. "רק לאחר פרק זמן זה העובד נהפך לרלוונטי עבורנו. לטעמי, שיתוף הפעולה עם האוניברסיטאות הוא טוב, אבל זה עדיין לא 100%".

גם יבמ ישראל, המעסיקה 2,200 עובדים, מנהלת מעבדות מחקר בחיפה ומעסיקה שם 450 עובדים, מתוכם 100 סטודנטים. "יש לא מעט חוקרים שלנו שמלמדים באוניברסיטאות ומנחים סטודנטים. ליבמ יש אינטרס להתחבר לאקדמיה ולהשפיע על האג'נדה שלה - הקשר עם הסטודנטים מעשיר אותנו, יש להם מחשבות רעננות. זה קשר מפרה", אומר עודד כהן, מנהל מעבדות המחקר של יבמ חיפה. "עם-זאת, הקשר לא מתבצע ברמה שווה עם כל הפקולטות להנדסה באקדמיה". לדבריו, רמת ההכשרה באקדמיה סבירה. "לא הייתי משנה את המצב. טכנולוגיות נוהגות להשתנות, ולכן הבסיס התיאורטי הוא מה שחשוב. אולי הייתי מלמד יותר טכנולוגיות שנוגעות לשירותים. הכלכלה העולמית נהפכת לכלכלה של שירותים במקום כלכלה של מוצרים. זה נושא שלא מקבל מספיק דגש באקדמיה". הלר-חיון סבורה שהצדדים צריכים לשלב כוחות ביצירת שותפות ידע. "על הארגונים להבין שמדובר במצב של רווח לכל הצדדים. האוניברסיטאות שייקחו חלק בתהליך ישפרו את יכולת התחרות שלהן, והבוגרים יהיו בעלי הכשרה מתאימה יותר לדרישות השוק העסקי".