יערה ואני לא נפגשנו זה זמן רב. אומנם אנחנו מרבים לדבר בשלל המדיות האפשריות - טלפון, פייסבוק ואף מסנג'ר - אך לא מוצאים את הזמן להיפגש. ביום שני שעבר, נקרתה בדרכנו ההזדמנות המושלמת לערב שיחה: מסעדת יוקרה, אור נרות, היא, אני ומלבושינו החגיגיים.
גשם יורד על מונטיפיורי. היא מקבלת את פני במעילה הירוק שנראה כמו צביעת פוטושופ על סרט שחור-לבן. נכנסים. שטיח עב בד מכסה את הפואייה, תאורה רכה, בר מרהיב ורחב ידיים ניצב בפתח ולידו מזרקה קטנה מלבנית ובוהקת. הכל משדר יוקרה. אנחנו מסתכלים אחד על השנייה, לא, לא התלבשנו יפה מדי. זו בהחלט הופעה ראויה לארוחה רצינית במסעדה רצינית, ולשיחה רצינית.
'פושקין', למרות ההקשר הרוסי של בעליה ולמרות שמה, היא יותר מהכל מסעדה צרפתית. צרפת היא העוגן הקולינרי שלה, וממנו היא משייטת למחוזות ישראלים, מזרח-אירופיים וספרדיים. בעוד אנו מוקסמים מן ההוד וההדר שמשרה העיצוב, ניגש אלינו נמרוד המלצר - מהחמודים והמקצועיים ביותר שיצא לנו לפגוש - וברוב עדינות וחיוך הציע לנו להתיישב איפה שנבחר. ספות אפורות-סגלגלות מעוגלות ומזמינות היו נראות כמו אופציה מפתה, אך לבסוף בחרנו בשולחן זוגי ענייני, שעומד בסמוך לקיר יין מרהיב ואימתני. בדיוק ברגע הנכון ובאדיבות, שאל אותנו המלצר אם נרצה לשתות משהו. אנשי קוקטייל אנו, ואכן פזלו עינינו חיש קל אל הרשימה. יערה לקחה קוקטייל מסקרן שהתגלה כגאוני: 'ולדימירסקי' שמו והוא מבוסס על וודקה, תות, בזיליקום וטבסקו (29 שקל) - הוא הגיע בכוס מרטיני, מרקמו כשל סורבה, והוא עוצמתי, חריף למדי וטעים ביותר. בהחלט פתיחה לא שגרתית ומבטיחה.
אני נעניתי לרחשי הג'נטלמן העדין שבי, והזמנתי קמפרי פסיפלורה והדרים שהוגש בכוס אולד פאשן והכיל, מלבד קמפרי, מיצים טבעיים של אשכולית, תפוזים ופסיפלורה (29 שקל), שיצרו שילוב מתוק-מריר מרענן.
כשאופטימיות אלכוהולית צבעונית מאכלסת את החיך, ואחרי הצצה בתפריט ושיחה עם המלצר, התברר לנו אופיה הצרפתי של מסעדת השף הזו, מה שהוביל אותנו לבחור בשתי מנות צרפתיות קלאסיות:
הראשונה - צדפות קוקי סן ז'אק צרובות בדבש ותפוז קונפי (75 שקל) - 3 צדפות ענקיות, על מצע מרקחת קליפות תפוזים מרירה-מתוקה, מעל מעין כפית ענק עשויה בצק ועליה תלולית קוויאר. הצדפות היו בשרניות ועדינות, בדיוק במרקם הנכון (מה שהעיד על טריותן ואיכותן) וטעימות להפליא. התפוזיות המתוקה הלמה אותן ביותר. אין ברירה, אנחנו מסתכלים זה בעינו של זה, האוכל טעים מכדי לא לדבר עליו, שיחתנו תצטרך לחכות.
השניה - טרין של פואה גרא, אגסים צלויים בדבש, מנגו ושוקולד מפולפל (88 שקל) - 2 מגדלי פטה כבד אווז, גרגרי וגס, כמו פואה גרא צרפתי כפרי, מוקף בשכבת שומן צהבהבה כנדרש, בפנים טמון אגס צלוי, ניחוחות מנגו שלא ברור מאיפה הגיעו ומעל מלבן לחם קלוי מאזן מקלות שוקולד מפולפל (שנעשה בקונדיטוריית המסעדה). מנה מושחתת ועתירת כולסטרול שהסבה לנו עונג רב (אם כי הובילה את השיחה לאפיקים מצרי-עורקים).
המטבח של פושקין צרפתי, אבל ההפתעה אולי הכי משמחת ומענגת בה, טמונה דווקא בזה הספרדי. בניגוד למסעדות רבות שמשתמשות בטרנד הספרדי השורר בעיר מזה זמן רב כדי למכור מנות טאפאס קטנטנות במחיר גבוה, כאן גודלן של מנות הטאפאס מספק, הן טעימות להפליא ונמכרות במחיר מצחיק של 24 שקל! ללא כל התלבטות בחרנו בשתי אופציות שהתבררו כמעולות:
טרטר של שתי אלתיות הוגש בכוס מרגריטה, בקרקעיתה נתחי סלמון נאים ומעליהם מוס סלמון עתיר חמאה, קטיפתי וטעים. על הכל חולשים צלף בודד ותלולית קוויאר. מצאנו את עצמנו חופרים עם הכפית לכל עומק הכוס, כך שהחוויה הסלמונית (טוב, אילתיתית), תהיה מושלמת. והיא הייתה לא רחוק מזה. העמסנו הכל על הלחם הטוב שהוגש בפתיחה, וחיש קל נעלמה המנה כלא הייתה. מנת טאפאס נוספת ששבתה את ליבנו הייתה מנת צלעות הטלה. חברים, מדובר בשיחוק - איפה עוד תמצאו בעיר 2 צלעות טלה מצוינות ושמנות ב-24 שקל? אנחנו לא מכירים מקום כזה. כשמלצרנו תפס אותנו מלקקים את הצלעות ומנקים אותן ביסודיות (מה שהעלה חיוך על פניו, כמובן), סיפר לנו שלמסעדה עדר טלאים המגודל במיוחד עבורה ברמת הגולן. כאלה מסעדות אנחנו אוהבים. שאפו.
שלושה דברים טובים קרו לנו בערב הפושקיני, בעזרתן האדיבה של מנות הטאפאס: טעמנו עוד ועוד אוכל עדין ומענג חיך, הערב קיבל גוון של סלואו-פוד מעורר שיחה ובעיקר היינו צמאים מחדש לעוד קוקטייל משובח פרי רקיחתו של מנהל הבר המוכשר. זה לא איחר להגיע בדמות צ'ייסר של סטולי וניל עם סאוור ואמרטו (כנראה שהוא עלה על חיבתנו העזה לוודקה, הערמומי). בשלב זה החלטנו להכריז סופית על הארוחה הזאת כעל ארוחה חגיגית של ממש, ערב בו השמחה גדולה, הקוקטייל ב-re fill מתמיד, האוכל רב והזמן לא דוחק.
ועם זאת, שום דבר לא הכין אותנו לברית הסופית שכרתנו עם הרפובליקה הצרפתית, כשאמרנו למלצר שהחבר מחבל ברטאן, הוא הוא שנבחר לארח לשנינו חברה במרכז השולחן. לובסטר, ידידיי. לובסטר צפון-צרפתי אדום וגדול שהגיע חצוי ומפורק, טובל ברוטב עגבניות על מצע עלי פסטה טריה רחבים. הלובסטר התגלה כמנה המושלמת להזמין עבור שנינו, אחרי המנות הראשונות והטאפאס. לא כבד מדי, עסיסי ומענג, בדיוק מה שציפינו לו אחרי החלק הראשון של הארוחה. מחירו 330 שקל, אבל חבריי אוהבי הלובסטר - מדובר במנה ששווה כל שקל.
כשאנחנו עסוקים בידידנו הלובסטר, ומפתחים כבר שיחה ערה אגב נבירה בגופו של האומלל הטעים הזה, הפתיע אותנו הערב הזה שוב לטובה. שף המסעדה (עוד עליו בהמשך) דאג שמא הכיוון הימי אותו תפסה הארוחה הזאת לא מייצג נאמנה את תפריט המסעדה והחליט לתת תפנית פועה לארוחה - פינוק בשרני מן היבשה - אוכף טלה בעלי פילו פריכים וטפנד (105 שקל), מאותו העדר הזכור לטוב. שוב, מדובר בנתח בשר באמת מצוין, שהוגש עם רוטב סמיך מבוסס ציר בקר ויין אדום, שום וזיתים, לצד סלסלת פילו פריכה, ירקות שורש ותלוליות פסטו וטפנד. פועים בעצמנו, הסכמנו שאם לא היינו מתורבתים, היינו פולשים בסערה למטבח ותובעים לנשק את ידיו של השף (כבר מגיעים אליו, סבלנות).
בשלב זה החלטנו להרים דגל לבן ולקחת טיול רגלי קטן לשירותים. כל אחד בתורו חזר נפעם מהסטייל הצרפתי שכלל מיני תמרוקים ומיני ארונות מסקרנים בחדר השירותים המהודר (פתחנו, רק מגבות...).
כשראה שאנו מוכנים לכך, בטקט השמור למלצרים טובים, הציע לנו מלצרנו לערוך היכרות אינטימית עם כמה מקינוחי הבית, או למעשה עם רובם. פלטת 'פינוקים מתוקים' (58 שקל) לוקחת אתכם לסיור מקרוב בין מבחר מקינוחי התפריט, ביניהם גלידת פיסטוק שטעמה פיסטוקי במדויק, כולל מליחות מסוימת שהפתיעה את שנינו לטובה; מרקיז שוקולד קיצוני בשוקולדיותו; מילפיי תותים וקצפת עם גלידת וניל, פנכת קרם אנגלייז משובח ועוד קצת טראפלס, למי שכל זה לא הספיק לו.
תה של Harmony עזר לנו לשכך את המתיקות העזה שהחלה פושה באיברינו וצ'ייסר אחרון של קמפרי ואספרסו (נשמע מוזר, אבל בפועל - הברקה!) העלה סומק בלחייה האנגליות של יערה וחיוך על שפתיי. סיום הולם לערב משובח.
בירור קצר לגבי השף ופועלו העלה שמדובר בדניאל גריבלדי, נצר למשפחת טבחים צרפתית (דור חמישי!), בעל ניסיון עשיר בניהול מסעדות ברחבי העולם. גם מנהל המסעדה, כך מסתבר, הוא אושיית-מסעדנות ידועה, מטאו פאקו, אף הוא מי שקולינריה זרמה בעורקיו עם חלב אימו.
סיכמנו לעצמנו (בעודנו מכניסים את הכרס ופוסעים החוצה באלגנטיות המתבקשת) שאין פלא שפושקין סיפקה לנו ערב כה טעים ומהנה. כשעל המושכות מופקדים אנשים שיודעים מה הם עושים, כשחומרי הגלם הם בבירור מעולים, כשהשירות כה קשוב ואינטליגנטי וכשהבר מצליח להפתיע אותך בכל פעם מחדש, ברור שהתוצאה תהיה לא פחות ממענגת. החוויה בפושקין היא טוטאלית במובן הטוב, רצינית אך לא מכבידה, עוצמתית אך מהנה.
זוהי אולי חוויה אירופית מגונדרת יותר מהרבה מסעדות תל אביביות, אבל בהחלט מקום שכיף לדפוק אליו הופעה, ללגום בו קוקטייל מדוייק, וליהנות מהטוב שבכל העולמות, צרפת פוגשת מזרח תיכון.
