המדינה: לדחות עתירת "המרפאה" הבדואית

המאבק הבדואי להכשרת כפרים בלתי חוקיים בנגב. בית המשפט העליון דן (יום ה', 26.2.09) בעתירה של תושבים בדואים וארגוני זכויות האדם להורות על הקמת מרפאה בכפר בלתי חוקי תל-אלמלח. מדובר בכפר על שטח שאינו מיועד למגורים אלא לאזור נופש, יער וייעור ואזור תעשיה ארצי מיוחד. השטח כלול בתוכנית מטרופולין באר שבע, שהופקדה בשנת 2006.

העותרים, אברהים אבו מסאעד, האגודה לזכויות האזרח, אל-עונה - המועצה הארצית לכפרים בדואים בלתי חוקיים וארגון רופאים לזכויות אדם, המיוצגים בידי עו"ד גיל גן מור, טוענים כי המדינה מציבה "חסמים תכנוניים" המונעים הקמת מרפאה בתל-אלמלח, ולו גם במבנה יביל. מדובר לטענתם במחדל הגורם ל"פגיעה חמורה בזכות התושבים בכפר תל-אלמלח והכפרים הנוספים בסביבתו הקרובה ליהנות משירותי בריאות נגישים ושוויוניים".

מזימה לעקור את הבדואים מאדמתם

לטענתם, חוק התכנון והבנייה "אינו קובע דבר לגבי הצבת מבנה יביל למרפאה בכפר. מדובר בחוק מסדיר רגולטורי שכולל עקרון כללי לפיו היתר לבנייה או להצבת מבנה יינתן על-פי הליך תכנוני מסודר ובהתאם לתוכנית מתאר". לפיכך, לטענתם, ניתן "להסיר את החסם החוקי": "שר הבריאות, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז דרום והמועצה הארצית לתכנון ובנייה יכולים לפעול לשינויי תוכנית המתאר באופן שיאפשר הצבת מבנה יביל להקמת המרפאה". העותרים מאשימים את המדינה כי היא פועלת, "גם אם לא נאמר כך במפורש", "לעודד" את הבדואים בכפרים הבלתי חוקיים לעקור מאדמותיהם ולהתיישב בעיירות.

מנגד, המדינה מבקשת לדחות על הסף את העתירה. המדינה מציינת כי הסוגייה נידונה בהרחבה ובמשך שש שנים, במסגרת עתירה דומה, ובית המשפט דחה אותה תוך שהוא קובע כי לא ניתן להקים בתל-אלמלח מרפאה בשל "העדר אפשרות חוקית להקמת מבנה". המדינה טוענת כי העותרים, המודעים לכך שמדובר "במעשה בית דין", מבקשים באמצעות העתירה לאלץ את בית המשפט "להתוות מסלול עוקף להליכי תכנון ובנייה". שכן, בית המשפט אישר במסגרת פסק הדין הקודם את "החסמים התכנוניים" הללו שנגדם מכוונת העתירה, בשל העובדה כי מדובר למעשה "בדיני התכנון והבנייה הישראלים - בראשם חוק התכנון והבנייה".

יתרה מכך, העותרים לא טרחו לפעול ולקדם את הנושא במסגרת הליך מיוחד "תיקון 40", הליך "בינתיים" שנועד לאפשר מתן שירותים חיוניים לפזורה הבדואית באמצעות קביעת 16 נקודות ספציפיות שבהן יוצבו מבנים יבילים לשירותים חיוניים. זאת עד להשלמת חקיקה מסודרת בנוגע להסדרת הכפרים. במהלך הכנת "תיקון 40" גובשה תוכנית שהופקדה והציבור הוזמן להגיש התנגדויות. "חרף העובדה שהתוכנית שהופקדה לא כללה נקודה באזור תל-אלמלח - העותרים לא ניצלו את ההזדמנות ולא הגישו כל התנגדות המבקשת לכלול את אזור תל-אלמלח בקרב הנקודות הנכללות ב'תיקון 40'".

השטח מיועד ליערות ולאזור נופש

כך אושרו 16 הנקודות והתיקון נכנס לתוקפו בתחילת שנת 2004. יתרה מכך, בדצמבר 2006 הופקדה גם תוכנית המטרופולין של באר שבע, שבה נקבע כי שטח הכפר מיועד ליערות, לאזור נופש ולאזור תעשיה מיוחד. על תוכנית זו הוגשו התנגדויות של עמותת במקום, להכשרת 26 כפרים בלתי חוקיים בהם תל-אלמלח. הנושא, לטענת המדינה, טרם הוכרע. כאשר תתקבל החלטה, הדרך לתקוף אותה, היא עתירה מנהלית.

המדינה מדגישה בתגובתה, כי מאחורי עתירת "המרפאה" ניצב המאבק של הבדואים להכשרת הכפרים הבלתי חוקיים "אשר הוקמו בכל שטח הנגב באופן בלתי חוקי, ללא בקשת היתר בנייה, תוך התעלמות מוחלטת מחוקי התכנון והבנייה ומבלי לשלם היטלים, מיסים ואגרות הקבועים על-פי דין". עוד טוענת המדינה כי "צורת התיישבות ספונטנית ובלתי חוקית זו מעוררת קשיים רבים, בין היתר בתחום אספקת שירותים לתושבים, שכן היא מתעלמת מהדין, מעקרונות תכנון ראויים, משיקולי תקציב בהקמת ישובים ומשיקולים אחרים של ניצול מקרקעי המדינה. נוכח זאת, מקבצי התיישבות אלה נעדרים תשתיות מוסדרות ואף לא ניתנים בהם שירותים מרחביים מסודרים".

המדינה מזכירה את הקמת הוועדה הציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימ.) אליעזר גולדברג לצורך גיבוש הצעת חוק בעניין "הסדרת התיישבות במגזר הבדואי". טיוטת הדוח הועברה ליועץ המשפטי לממשלה, לאגף התקציבים ולנציגי יתר המוסדות המפורטים בהחלטה לצורך קבלת התייחסות והערות. לאחר מכן יוגש דוח סופי אשר יועבר לשר הבינוי והשיכון ולממשלה לקבלת החלטות בדבר המדיניות הכוללת בעניין.

עד לקבלת החלטת ממשלה "מתוך ראייה מערכתית כוללת", אין לדעת המדינה "מקום לקבל החלטות פרטניות וממוקדות המנותקות מההקשר הכולל ומההשלכות המרחביות שנבחנו על-ידי הוועדה".

ארבל: אין מקום להתיישבות ללא אישור

יצויין עוד כי לאחרונה ניתן פסק דין בנושא התיישבות ללא היתר בנחל עירון שבו נדחתה דרישת החברה להגנת הטבע להעמיד לדין את המתיישבים. בפסק הדין כתבה שופטת בית משפט העליון עדנה ארבל כי "הקמת מדינה שיש בה שלטון חוק, סדרי מינהל ורשויות מוסמכות, משמעה כי גם הגשמתה של מטרה חשובה ורצויה זו צריך שתיעשה באופן מוסדר ובמסגרת החוק. אין עוד מקום להתיישבות עצמאית ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים. אין עוד מקום לקביעת עובדות בשטח והתעלמות מסדרי מינהל. התיישבות אחראית היא זו המכירה בחשיבות מילויים של הליכי האישור להקמת התיישבות חדשה ככתבם וכלשונם, המקפידה על קוצו של יוד הן מתוך כיבוד החוק והן מתוך הכרה בכך שהליכי האישור מבטיחים את האינטרס הציבורי ושקילת שיקולים רחבים, תכנוניים, חברתיים, סביבתיים ועוד".

השופטת הוסיפה כי ההשתלשלות בתיק, יוצרת את הרושם כי "טרם הופנמה עד תום חובת הציות לדין. נראה כי השתרשה התפיסה לפיה ניתן יהיה להכשיר את שנעדר 'תעודת הכשר' בדיעבד". הציבור והגורמים הרלוונטיים צריכים לדבריה, לדעת כי "כיבוד החוק והקפדה על שוויון בפניו מצויים בגרעין העמוק של ההליך הדמוקרטי. התנהלות שאין עימה כיבוד החוק לא זו בלבד שהיא מחלישה את המחויבות הציבורית לשלטון החוק ופוגמת במערכת הערכים שהחברה הישראלית מושתתת עליהם, אלא - וזה העיקר, לא בהכרח שהיא תצלח לעולם ותסתיים בהכשרת הנעשה".