בית המשפט: "יהודי חברון מובילים למלחמת אחים"

ביקורת חסרת תקדים של שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, כלפי יהודי חברון, כוללת הטחת האשמה כי התנהלותם כלפי כוחות הביטחון מובילה למלחמת אחים.

בית משפט השלום בירושלים פסק (יום ה', 14.5.09) כי צה"ל יפצה בסכום של כ-5,000 שקלים דיירי מבנה בישוב היהודי בחברון, בהם משפחת הרב עוזי שרבף. זאת בשל השימוש בגג והותרת טינופת עליו לאחר השימוש. בהחלטה מתחה השופטת מלכה אביב ביקורת חריפה על מתיישבי חברון אשר "מפנים את זעמם ותסכוליהם כלפי אנשי הביטחון בשטח, המבצעים את ההוראות", ואף רמזה כי במעשיהם הם מובילים ל"מלחמת אחים".

הפרשה שבגינה ניתן פסק הדין החלה סביב תפיסתו של גג מבנה בישוב היהודי בחברון, לצורך הגנה על משפחת שערבתי, משפחה ערבית המתגוררת בצמוד לגן הילדים של הישוב היהודי. המשפחה נטשה את ביתה אך החליטה לחזור אליו, למרות התנגדות יהודי חברון. בישוב היהודי טענו כי מדובר במשפחה שהתנכלה להם בעבר, וכי חלק מהם מעורבים בפעילות חבלנית. צה"ל השיב כאמור את המשפחה לביתה, בנה עבורה קיר מגן ואף נקט באמצעי הגנה כולל תפיסת גג המבנה נשוא התביעה.

צה"ל טינף את הגג

דיירי המבנה טענו בתביעה כי התפיסה הייתה בלתי חוקית בשל פגמים רבים בצו התפיסה, עוד טענו כי הצו אינו יכול לחול עליהם שכן ניסוחו קובע כי הצו יימסר "באמצעות הקישור הפלשתיני". הם אף העלו שורה של טענות על אופן השימוש בגג על-ידי החיילים, כולל טינוף הגג בצרכיהם של החיילים. הם דרשו פיצוי של מעל 100 אלף שקלים.

בית המשפט פסק כאמור כי צה"ל יפצה את התובעים בסכום של כ-5,000 שקלים בגין תפיסת הגג, עשיית הצרכים ועבור ניקוי הגג. השופטת מלכה אביב דחתה בפסק הדין את מרבית הטענות של המתיישבים, כולל זו על תחולת הנוהל על פלשתינים בלבד.בהחלטה כתבה כי מדובר אכן בנוהל "שנועד לחול על תושבים פלשתינים המתגוררים באזור", עם זאת, הוסיפה כי אינה שותפה לטענת התובעים שהצו אינו יכול לחול על אזרחי ישראלים וזאת בשל "הדואליות החוקית החלה על אזרחי מדינת ישראל המתגוררים תחת שלטון צבאי".

הסברה של השופטת להעדר ציון דרכי המסירה לישראלים, הוא כי "בעת שנכתב הנוהל לא העלה איש בדעתו כי יבוא יום (ארור) בו יהיה צורך להשתמש בנוהל אל מול אזרחי המדינה. לו היה מישהו מעלה זאת על דעתו, הוא היה מוסיף באותו סעיף גם את הסייג כי המסירה באמצעות הקישור הפלשתיני, אינה חלה על אזרחי ישראל. כיון שאפשרות זו לא הועלתה גם לא נרשם הסייג בנוהל... אין ספק כי עצם העובדה כי שלטונות צה"ל נזקקו לפעול נגד האוכלוסיה היהודית עלפי נוהל אשר מראש נכתב אל מול אוכלוסיה עויינת - היא עובדה כואבת ומצערת".

נושאים ב"רשלנות תורמת כבדה"

השופטת דחתה את הטענות כי החיילים טינפו את הגג בשתן, הגם שאל"מ ברוך הודה כי הם נאלצו לעשות צרכיהם על הגג עד שהובאו עבורם שירותים ניידים. היא הציעה "מקור" אחר לריחות השתן שעלו מהגג "ראוי לזכור, במקביל, כי צה"ל טען מנגד שהתושבים היהודים אשר התנגדו לפעילות של כוחות הביטחון ולחזרתם של בני משפחת שערבתי, לא בחלו בזריקת שתן על עבר כוחות הביטחון. על-פי עדות צה"ל פעילות זו הייתה גם ממרפסת ביתם של התובעים... מכאן כי לא מן הנמנע כי ריח השתן עליו מתלוננים התובעים נבע גם מאותן שקיות שתן אשר הושלכו לעבר כוחות הביטחון".

השופטת פסקה 700 שקלים פיצוי בגין מפגעי ריח השתן, ועוד 150 שקלים בגין הטינופת שנמצאה על הגג - "עלות ניקוי גג". היא הוסיפה כי בשל "הפרובוקציה" כנגד כוחות הביטחון, נושאים התובעים ב"רשלנות תורמת כבדה ביותר כדי 100%".

אלימות וקנטרנות מצד המתיישבים

כאמור, בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת קשה על התנהלות יהודי חברון כלפי כוחות הביטחון. "חיילי צה"ל ושוטרי ישראל אינם כוחות זרים אשר תושבי השכונות היהודיות בחברון מצווים להלחם בהם", כתבה אביב. "הסיטואציה בה כוחות צה"ל והמשטרה מוצאים עצמם ב'מלחמה' אל מול אזרחי ישראל היא סיטואציה קשה ואיומה. כוחות צה"ל באזור נשוא ההליך כמו גם משטרת ישראל, תפקידם להגן על התושבים החיים שם. בכדי לאפשר להם לבצע מטלה קשה זו על הצד הטוב ביותר, ראוי היה כי יהיה שיתוף פעולה מלא בין האזרחים הישראלים לבין כוחות הביטחון".

השופטת הוסיפה כי אם תושבי הישוב היהודי בחברון אינם מרוצים מהתנהלות מערכת הביטחון כלפיהם "הם יכולים לפנות לראשי מערכת הביטחון, הם יכולים לפנות לגורמים פוליטיים, ובעת הדחק הם יכולים לפנות לעזרת בית המשפט... בכל מקרה אסור להם להפנות את זעמם ותסכוליהם כלפי אנשי הביטחון בשטח המבצעים את ההוראות ומוציאים אל הפועל מדיניות כזו או אחרת".

עוד כתבה כי מדוחות ומסמכים שהוגשו בפניה "עולה תמונה עגומה וכואבת של אלימות וקנטרנות מצד אותם אזרחי המדינה התובעים וחבריהם, אל מול כוחות הביטחון. אורי, או ואדים, או ענת או מרים, יהא שמם אשר יהא, הם צעירים וצעירות אשר נותנים שנים מחייהם ועושים את שירותם למען המדינה בצה"ל או במשטרה, כפי שילדיהם של התובעים ושכניהם עושים ביחד עם כל צעירי המדינה (בהתעלם מתופעת ההשתמטות הכואבת)... הם לא אמורים להיות חשופים לקללות השפלות או להיות 'מופגזים' בביצים ובשקיות שתן מידיהם של אחיהם, תושבי הישוב היהודי בחברון עליהם הם הופקדו להגן".

הצד הזוכה ישלם את ההוצאות

את דבריה סיכמה אביב בהבעת "תקווה נאיבית", כלשונה, כי "תופעה זו והדומות לה יישארו בגדר אירועים חריגים ומצומצמים שאם לא כן ואם חס וחלילה התופעה תתפשט, יוכלו אויבינו לשבת ולחכך ידיהם בהנאה ומלאכת תעשה במו ידינו שלנו". היא הזכירה בהקשר לכך את "התוצאות העגומות של מלחמת אחים" כפי שהם עולים מדברי יוסף בן מתתיהו "בהתייחסו למצב בירושלים בתקופת המצור על העיר בידי אספסיאנוס".

בהחלטה קבעה השופטת באופן חריג, כי הוצאות המשפט יושתו על הצד הזוכה, המתיישבים. זאת בשל דחיית טענותיהם העקרוניות של התובעים וכן לנוכח העובדה כי "הפער בין הפיצוי אשר הם תבעו 127,350 שקלים, לבין הפיצוי שנפסק 5,200 הוא עצום. לפיכך, יש לראות תביעה זו לעניין ההוצאות כאילו נדחתה".

היא הורתה לתובעים לשלם לצה"ל הוצאות הליכים - 10 אלפים שקלים וכן "צה"ל רשאי לקזז את סכום הפיצוי שהוטל עליו מההוצאות המגיעות לו".