סלבה אוזון תבעה את איקה זיו, קצין ביטחון של סניף מגה בבת-ים, בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 4,000 שקל לאחר שלדבריה, הואשמה בגניבה על לא עוול בכפה. מכתב התביעה עלה שהאירוע התרחש ביום 23.10.2008 כשזיו האשים אותה שלא בצדק בגניבת שתי גבינות. "נפתח כנגדי תיק במשטרה שנסגר לאחר שלא נמצאה אשמה פלילית". לדבריה, זיו גרם לה לעוגמת נפש ובושה מפני מכריה בסניף שראו אותה מואשמת בגניבה. אוזון ביקשה פיצוי כספי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב.
בכתב ההגנה טען זיו שנתבקש לעקוב אחרי אוזון לאחר שנחשדה בגניבה. "הבחנתי בבירור שהתובעת לקחה גבינות מהמדף, הכניסה אותן לשקית ואחר כך לתיק. כשיצאה מהסופר ניגשתי אליה וביקשתי לבדוק את התיק ומצאתי בתוכו את השקית עם הגבינות הגנובות. בנסיבות אלו, ביקשתי ממנה לסור לחדר מנהל הסניף והזמנתי משטרה". זיו הוסיף שהתייחס לאוזון בנימוס למרות שאיימה לתבוע אותו.
השופטת מיכל עמית-אניסמן דחתה את התביעה. "יובהר, כי אין מקום לקבוע במסגרת תביעה זו באם התובעת גנבה באם לאו, אלא אך לקבוע, באם מגיע לתובעת פיצוי מהנתבע בגין מעשיו. ראשית, עדותו של הנתבע מהימנה עלי ומצאתי כי בנסיבות העניין היה בידיו חשד סביר לבדוק אפשרות של נטילת מוצרים שלא כדין על-ידי התובעת. בנסיבות אלו, ביצע הנתבע את תפקידו נאמנה ולא חרג מגבולות סמכותו. עדותו של הנתבע נתמכת בעדותו של רוסלן קוטלר, אשר ביסס את הטענה בדבר קיומו של חשד סביר כלפי התובעת וכן ביסס את הטענה בדבר התנהגות התובעת כלפי הנתבע.
"שנית, התובעת היא זו שבחרה להזמין את המשטרה, למרות שיכלה לסיים את הפרשה בנועם ובדרכי שלום. בנסיבות אלו, אין לה אלא להלין על עצמה על כך שנדרשה לעבור חקירה במשטרה על השתלשלות האירועים. שלישית, הנתבע פנה לתובעת מחוץ לכותלי הסופר ולא בנוכחות אנשים נוספים, ומשכך שמר על פרטיותה. רביעית, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובעת, כי התנהלותו של הנתבע מהווה לשון הרע, ולא היא, הרי שבנסיבות העניין קמה לנתבע הגנת תום הלב וזאת מכוח סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, שעה שמוטלת על הנתבע חובה חוקית לפעול בדרך שבה פעל".
השופטת חייבה את אוזון לשלם לזיו הוצאות בסך של 250 שקל.
