חודשיים מאסר בפועל נגזרו על חאדיר שאהין ומוחמד סרחאן, עיתונאים אירניים שהורשעו כי דיווחו על כניסת כוחות צה"ל לרצועה לטלוויזיה האירנית. זאת תוך הפרת הוראות הצנזורה. מדובר בדיווח ישיר לרשת "אלעאלם" האירנית מגבול הרצועה בעת שהכוחות החלו נכנסים. בהחלטה כתבו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים כי מדובר בהליך תקדימי ואין בו מיצוי הדין אלא "תמרור אזהרה והתראה לעתיד".

בית משפט המחוזי בירושלים גזר (יום א', 14.6.09) חודשיים מאסר בפועל וחצי שנה על תנאי על חאדיר שאהין ומוחמד סרחאן שהורשעו במסירת ידיעה לאויב ברשלנות. השניים הועסקו כעיתונאים בחברת הפקה PMCC המעניקה שירותי תקשורת ועיתונות לרשתות שונות בהן הרשת האירנית. השניים שהו ביחד עם עיתונאים נוספים בקרבת כוחות צה"ל ליד הרצועה ב-3.1.09 ושידרו מהשטח על כניסת הכוחות. במסגרת השידור מסרו השניים כי "נגמ"שים וטנקים החלו לנוע בצורה מאסיבית לעבר הרצועה, הוגבר הירי הארטילרי שכוון לעבר שג'עה וג'באליה, הכל מצביע על כך שהפלישה אולי החלה".

הפרה חמורה הגובלת בהפקרות

באישום נגדם נטען כי השניים "לא בדקו אם הצנזורה התירה הפרסום ומסרו בשידור ישיר פרטים אודות תנועת כוחות הצבא לעבר גבול הרצועה. פרטים אלה העלולים להיות לתועלת האויב, נמסרו אף שהיה על הנאשמים לדעת כי קיימת אפשרות ממשית כי המידע יגיע לאנשי החמאס ברצועת עזה ויסייע להם במלחמה נגד צה"ל".

המדינה טענה עוד כי "קיימת תחרות בין רשתות תקשורת השואפות לאחוזי צפייה גבוהים ונוצרת מוטיבציה להקדים ולפרסם, ולכן חריגה מהוראות הצנזור ודיווח מוקדם מהווה הפרה חמורה הגובלת בהפקרות. לאור זאת, אלמנט ההרתעה הוא העיקרי והוא המסר המכוון כלפי מפרים אפשריים בעתיד. במקרה זה, הערך המוגן אינו רק עיתונות וכלליה אלא חיי אדם, והמסר צריך להיות ברור: אסור לשדר ידיעה שלא הותרה לפרסום".

יחס אחר לעיתונאי ישראלי

מנגד באי-כוחם של השניים, עוה"ד דרעי ותאמר עובד, טענו כי "אין מדובר בעבריינים רגילים ולכן העונש צריך להיות מעין אזהרה לעתיד ויש להמנע ממאסר בפועל". יתרה מכך, לטענתם, השניים מופלים לעומת עיתונאים ישראלים שכן "אם עיתונאי ישראלי היה עובר עבירת צנזורה, עניינו היה מועבר לוועדה על-פי הסכם הבנות בין הצנזורה למועצת העיתונות והוא לא היה מועמד לדין פלילי. מנגד, הנאשמים אינם כפופים להסכם הבנות בין מועצת העיתונות לצנזורה".

עוד טענו כי למעשה מדובר ב"מהלך פלילי תקדימי ואין עונשין אלא אם כן מזהירין, לכן הענישה צריכה לצפות פני עתיד. לטענת הסנגור, דווקא בשידור החי ניתן לראות נסיבה לקולא, שכן עקב הלחץ לא היה זמן לישוב ושיקול הדעת ולכן אין מדובר במעשה שנעשה שלא בתום לב".

העיתונאי חאדיר שאהין המשמש כעיתונאי מזה 15 שנה הציג בפני בית המשפט מכתבי המלצה של חברי כנסת המעידים על "הליכותיו ומקצועניותו".

שידור המידע שקול כמעט לנשק

כאמור, השניים הורשעו על-פי הודאתם ונגזרו עליהם חודשיים מאסר בפועל. השופט יעקב צבן כתב בהחלטה כי בתקופת מלחמה, כל אדם, "ובוודאי עיתונאי המפיץ מידע בשידור ישיר וחי" - חייב להקפיד "קלה כבחמורה" על הוראות הצנזורה. יתרה מכך מדובר היה ב"רגע קריטי ואף גורלי במלחמה - תחילת מהלך קרקעי שהינו מהלך צבאי מובהק...העברת מידע לכולי עלמא כחצי שעה טרם פרוץ המהלך וכשעתיים טרם התרתו לפרסום, גם אם נעשה ברשלנות, הינו דבר בעל חומרה שכן הוא יוצר מיני וביה סיכון מהותי, הן לחיי אדם והן למהלך הצבאי כולו".

בנוסף, שהיית עיתונאים במקום רגיש "ניתנת תוך אמון כי העיתונאי יכפיף עצמו לכללי ביטחון וצנזורה. מיקום קרוב ושידור ישיר הם כוח, ומידע כפי ששודר אינו רק כוח אלא שקול כמעט לנשק".

השופט הוסיף כי כאשר מבוצעת הפרה ברורה וחריפה של הוראות הפרסום, בעיתוי קריטי ובנסיבות מלחמה, "יש חשיבות רבה לשיקולי הרתעה, שכן העבירה עצמה (ההפרה) ותוכנה (העברת מידע) יצרו סיכון רציני ביותר. אומנם הסיכון לא התממש, אולם יש בכך רק כדי למתן העונש ולהקהות מעט את עוקצו אך לא למנוע עונש מוחשי. בגדרו של שיקול ההרתעה ראוי גם להעביר מסר כי בעת ונסיבות מלחמה, גם התרשלות כזו עשויה להוביל את מוסר המידע, בין עיתונאי ובין כל אדם אחר, למסדרונו של ההליך הפלילי".

יחד עם זאת, בית המשפט הקל בעונשם בנימוק כי מדובר ב"הליך תקדימי ואף ללא מיצוי הדין יש בו תמרור אזהרה והתראה לעתיד".