ההצעה: מופרך עד בחילה

כל מיני כאבים מספק הקולנוע. יש כאבים טובים שנכאבים מול סרטים טובים באמת. יש כאבים רעים שנכאבים מול סרטים גרועים באמת (כמו הכאב הפיזי, שמורגש בעיקר בגפיים, מול "לילות אל.איי"). ויש סרטים גרועים באמת שלא מסוגלים להכאיב. להיפך, יש להם השפעה מאלחשת. כמו בהרדמה מקומית, אתה יודע שמשהו לא נעים קורה, ובכל זאת לא לא-נעים לך.

כל זה מביא אותנו אל "ההצעה", סרטה של קיסרית הקומדיות הרומנטיות המאלחשות אן פלטשר ("27 שמלות") ובכיכובה של אלת הקומדיות הרומנטיות המאלחשות סנדרה בולוק. בולוק מגלמת בסרט הזה את מרגרט טייט, עורכת ראשית אימתנית בהוצאת ספרים נחשבת, שעומדת למצוא את עצמה מגורשת מארה"ב למולדתה קנדה אחרי שנים של הצלחה מסחררת. כדי למנוע את הגירוש היא כופה נישואים על עוזרה האומלל אנדרו פקסטון (ריאן ריינדולס). השניים צריכים להוכיח למשרד ההגירה שהם מאוהבים על אמת, והם מנסים לזייף את האמת הזאת בסופשבוע באלסקה, בעיירה יפהפייה בה נולד פקסטון.
למען האמת, לעתים זה כן כואב. כל הנתיבים אליהם מתפתחת עלילת הסרט הם צפויים מראש ובו בזמן מופרכים עד בחילה. במהלך סופשבוע קצר אחד, שבו השניים מבלים בעיקר עם בני המשפחה ומעט מאוד עם עצמם, אמורה השנאה היוקדת ששונא פקסטון את טייט להתפתח לרגש אחר, וצינתה של טייט גם היא מופשרת לאט. הידלקות כזאת היא לא בלתי אפשרית, אבל במקום להפציץ את המסך במבול ארוטי ורגשי (ואולי לפתח את האפשרות שפקסטון אהב את טייט גם כשמאוד שנא אותה), אין שום מאמץ עלילתי שיהפוך את התפנית לאמינה, מורכבת, מצחיקה ועשירה.

ויש עוד כמה נושאים ש"ההצעה" מרפרף על פניהם וממשיך הלאה: טבעו השמרני מדבר על שיבוש בלתי נסלח ביחסי הכוחות בין גברים לנשים. לא רק שהאישה חזקה ומנהלת ומפלצתית (שילוב שהגיע לשיאו ב"שטן לובשת פרדה" וגם אז היה מורכב יותר), אלא שהאישה היא שכופה נישואים על הגבר וגם מזייפת כריעה על ברכיה כדי להציע לו חתונה מזויפת. זה בסדר, להיות שמרני. אבל למה לא ללכת על זה עד הסוף? כלומר, להטעין את המתח שהשיבוש הזה יוצר, להתמקד בו, להסתכל עליו. כך גם אין מתח של ממש בנושאים אחרים שעולים וצצים: אבות מול בנים, כסף מול תרבות, אהבה מול מעשיות.

ובכל זאת, לרוב צופי "ההצעה" לא יכאב כלום. התמהיל המובן מאליו הזה, ממש כמו דיאט קולה או פופקורן, מתקבל באלחוש של חיבה. אולי זאת סנדרה בולוק, אולי זאת הכימיה הלא מאומצת שיש לה עם ריינדולס, אולי זהו חוסר המאמץ באופן כללי. אולי כי זה צ'יק פליק וכותבת שורות אלה היא נקבה. אולי זה החום בחוץ. רק אללה יודע, וגם הוא נרדם עם חיוך על השפתיים.