בתוך כך, בית המשפט העליון דחה היום את הערעור שהגישה החברה להגנת הטבע נגד הקמת הישוב מרשם במזרח חבל לכיש, המיועד למפונים. השופטת עדנה ארבל כתבה בפסק הדין כי ההחלטה על הקמת הישוב לא נעשתה כלאחר יד, אלא לאחר שנים ארוכות של הידיינות ובדיקות, התנגדויות ותיקונים.

החברה להגנת הטבע טענה בערעור כי הקמת מרשם נעשית בליבו של תא שטח רגיש ויחודי מבחינה סביבתית ואקולוגית. היא טוענת לליקויים רבים בהליכי הליכי התכנון ואישורם.

"הנלמד מדברים אלו הוא כי אין תמימות דעים באשר לעוצמת הפגיעה בסביבה ובערכי הטבע הצפויה בעקבות הקמת היישוב החדש, אם כי אין חולק בדבר קיומה של פגיעה. מנגד, כתמיכה בהקמת היישוב, עומדים שיקולי כבדי משקל אף הם. מציאת פתרון התיישבותי למפוני גוש קטיף, אשר אין חולק כי החברה חבה להם ולשיקומם, הוא שיקול חשוב אשר אין מקום לזלזל בו, וזאת לצד יישוב הארץ באופן כללי. המגוון התרבותי מצריך הקמת יישובים שונים לעיתים, גם אם המתבונן מבחוץ אינו מבין את ההבדלים בין תושביו של יישוב אחד לתושביו של יישוב סמוך לו. יצוין כי המשיבים מסרו כי למרות שפונו מגוש קטיף 23 יישובים, מרביתם בעלי מרקם קהילתי ייחודי, הרי שבפועל מירב המתיישבים התיישבו מחדש במסגרת יישובים קיימים, ורק בחמישה מקרים, כאשר הנסיבות הצדיקו זאת, הוחלט על הקמת יישובים חדשים. לצד זאת קיים השיקול האסטרטגי והביטחוני שקיבל הכרה על-ידי הממשלה, לעיבוי ההתיישבות באזור מרחב לכיש, וזאת לאור דלילות ההתיישבות באזור ולאור הסתננויות רבות של מפגעים באותו אזור", נכתב בפסק הדין.