היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בהנהלת בתי הדין הרבניים, עו"ד הרב שמעון יעקבי, סבור כי בית דין רבני מוסמך לבטל גיור שעשו בתי הדין המיוחדים לגיור או כל בית דין רבני אחר, אם מתברר שזמן קצר לאחר הגיור הפסיק המתגייר לקיים מצוות.

סמכות זו קיימת כאשר שאלת תוקף הגיור עולה אגב ענייני נישואים וגירושים, שהינם בסמכות השיפוט הייחודית של בתי הדין הרבניים. לעומת זאת, לבית הדין המיוחד לגיור אין סמכות שיפוטית, וכל עיסוקו בנושא הגיור הינו במסגרת סמכות מינהלית בלבד.

בית דין רבני מוסמך לבטל גיור

בחוות דעת שתוגש בעתירה נגד פסיקה המטילה ספק בגיורים של מערך הגיור הממלכתי, המכונים "גיורי הרב דרוקמן", מזהיר יעקבי כי גיור המוני בלא קבלת מצוות כנה, עלול ליצור פסולי חיתון מסוג חדש, אוכלוסיה של ספק גרים. לדבריו, הם לא יוכלו להתחתן - לא עם יהודים, לא עם ספק גרים ולא עם חסרי דת.

בעתירה לבג"צ נגד פסק הדין של הרב שרמן, דיין בית הדין הרבני הגדול, שעורר את שאלת כשרות גיורה של אישה שהגיעה לבית הדין לצורך גירושים, התבקש עו"ד יעקבי בידי פרקליטות המדינה להכין חוות דעת משפטית-הלכתית בנושא.

פרשת הגיורת

הסערה התעוררה בעקבות קביעת בית הדין הרבני האזורי באשדוד בתיק הגירושים של גיורת ילידת דנמרק. אגב הליך הגירושים היא נשאלה האם היא מקיימת תורה ומצוות, וענתה כי אינה שומרת שבת וטהרת המשפחה. סודר לצדדים גט, אך לא נמסרה לצדדים תעודת גירושים. לאחר מכן, פסק בית הדין באשדוד כי היא אינה יהודיה, ולכן הנישואים בטלים ומלכתחילה לא היה צורך לסדר ביניהם גט. כן הורה בית הדין לרשום אותה ואת ילדיה ברשימת מעוכבי החיתון. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור, שהוגש על פסק דין זה, וקבע כי שאלת יהדותה שלה ושל ילדיה צריכה להתברר בפני בית דין רבני אזורי בהרכב של שלושה דיינים.

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז מצא שני פגמים בהחלטת בית הדין האזורי: אי-מתן זכות טיעון מספקת לאישה, וכן מתן פסק הדין בדן יחיד ולא בהרכב שלושה, וזאת ללא הסכמה מפורשת מצד האישה. עם זאת, מזוז לא חיווה את דעתו לגבי גוף הסוגיות המשפטיות העולות בפרשה.

שאלת תוקף הגיור של האישה תלויה ועומדת כיום בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.

120 עמודים של חוות דעת

בחוות דעת, המבוססת על מחקר משפטי ועל מחקר הלכתי מקיפים, והמתפרסת על פני כ-120 עמודים, סקר הרב יעקבי את נושא גיור עולי מדינות חבר העמים, וקבע כי פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בנוגע לגיור הביא לתודעת הציבור במלוא חריפותה את ההבנה כי גיור ממלכתי, בחסות הרבנות הראשית לישראל, אינו יכול להבטיח הסרת כל פקפוק על תוקפו ההלכתי של הגיור, כאשר בדיעבד, לאחר סיום הליך הגיור, עולה ספק לגבי כנות המתגייר בעת קבלת עול תורה ומצוות.

על-פי דין תורה, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה. חלק מהותי של הגיור הוא קבלת עול מצוות. חוק השבות קובע כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, אולם החוק איננו מגדיר מיהו גר, וחוק השבות כולו נועד לצרכים אזרחיים בלבד.

בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים נישואים וגירושים, יהדותם של המתדיינים הינה תנאי לסמכות בית הדין לדון בענייני נישואים וגירושים, ורק נוכרי שהתגייר כהלכה יכול להינשא כדת משה וישראל.

המרכיבים ההכרחיים לגיור הם: קבלת עול מצוות, ברית מילה (לגבר) וטבילה. על הגיור להיערך בפני בית דין של שלושה דיינים. לדעת הכל, אם המתגייר לא התכוון לנטוש את דתו הקודמת, הגיור בטל. כמו-כן, ניתן לבטל גיור אם מתברר כי כוונת המתגייר בעת הגיור הייתה לרמות את בית הדין. לדעת הזרם המרכזי של פוסקי ההלכה, אם מתברר שהמתגייר לא שינה את אורח חייו כבר בסמוך לגיור, ניתן להסיק מכך שהמתגייר – למרות הצהרתו – לא קיבל על עצמו את המצוות, ולפיכך הגיור בטל או שהוא ספק-גיור.

דמיון לדין האזרחי

עו"ד יעקבי ציין כי גם במשפט האזרחי קיימים מקרים בהם ניתן לבטל פסקי דין, כאשר מתברר בדיעבד כי הם ניתנו על-סמך העלמת ראיות או מרמה. בית המשפט רשאי להתעלם אפילו מתעודות משפטיות שהן בגדר שינוי סטטוס, כמו תעודת נישואים, אם הוא סבור כי הנישואים הינם פיקטיביים. יעקבי הדגיש כי מבחינה משפטית, גיור פיקטיבי לעניין נישואים כדת משה וישראל, כמוהו כנישואים פיקטיביים של לא-יהודי עם יהודיה לצורך קבלת מעמד לפי חוק השבות.

לדבריו, אין דרך אובייקטיבית טהורה לדעת קודם הגיור מהי באמת כוונת המתגייר בהצהירו כי הוא מקבל על עצמו עול מצוות. בית הדין לגיור פועל בעניין זה לפי מיטב שיפוטו ושיקול דעתו. אין, בדרך כלל, דרך אובייקטיבית טהורה לדעת לאחר הגיור מה הייתה באמת כוונת המתגייר בהצהירו כי הוא מקבל על עצמו עול מצוות. גם לגבי סיטואציה זו, בית הדין הרבני פועל לפי מיטב שיפוטו ושיקול דעתו. אלא שההלכה קבעה כללים – לגבי כל אחת משתי הסיטואציות – להבניית שיקול הדעת של הדיין. למרות שבית-הדין היה משוכנע בעבר בכנות כוונת המתגייר בדרגה המספיקה לקבל אותו לגיור, הרי שהתנערות מקיום מצוות בסמוך לגיור מביאה בדרך כלל למסקנה, כי מדובר בספק-גר אשר נדון לחומרה. לדעת רוב פוסקי ההלכה, לא יתירו את נישואיו ללא גט אך גם לא ישיאו אותו ליהודיה אם הוא פנוי.

נושא תוקף הגיור יכול לעלות במספר נסיבות:

• בבית הדין הרבני בדיונים רגילים – בדרך כלל אגב ענייני נישואים וגירושים. אך אם המתגייר מעיד על עצמו כי איננו שומר מצוות, אין הוא נאמן לפסול את יהדות ילדיו;

• בבית הדין הרבני אגב סידור גט - בגט יש לרשום את שמו של הגר "פלוני בן אברהם אבינו" או "פלונית בת אברהם אבינו". ההלכה קובעת כי גר שחזר לסורו יירשם שמו בגט "פלוני הגר" או "פלונית הגיורת". לאור זאת, על בית הדין לתת דעתו קודם סידור הגט על שמירת המצוות על-ידי הגר;

• בפני רב רושם נישואים: רב רושם נישואים שפוסל גיור ומסרב לרשום גר לנישואים אך ורק בגלל שהגיור נערך על-ידי מערכת בתי הדין המיוחדים לגיור, פועל בניגוד להלכה ובניגוד להנחיות הרבנות הראשית לישראל. אך רב רושם הנישואים הינו בראש ובראשונה רב וחכם הלכה ואינו "פקיד" בלבד. הוא רשאי ואף חייב להפעיל שיקול דעת על-פי גדרי ההלכה, כאשר עולה בפניו ספק בדבר תוקפו של הגיור, ולהפנות את הגר לקבלת פסק דין מבית הדין הרבני בדבר כשירותו לנישואים.

לצורך חוות הדעת נבדקו באמצעות מערכת המחשוב של הנהלת בתי הדין הרבניים מספר הגיטים בהם נרשם במעשה בית דין (כחלק מסידור הגט) "בן אברהם אבינו" או "בת אברהם אבינו" לאחד מהצדדים המתגרשים וכן מספר הגיטים בהם נרשם "הגר" או "הגיורת". מנתוני מערכת המחשוב עולה, כי בשנים 2008-1996 נערכו 118,521 גיטים, בתוכם היו 1,313 גרים (328 גברים ו-985 נשים). מתוך כלל הגרים שהתגרשו, רק 2.8% היו גרים ששמרו מצוות בעת הגירושים.

אמנם אין מידע בדוק לגבי שמירת מצוות אצל גרים שלא עברו הליך גירושים, אולם יש במידע הנ"ל כדי להצביע על מגמה לגבי המשך קיום מצוות על-ידי הגרים בישראל.

מבחינה משפטית, סמכות בית הדין לגיור הינה מנהלית ולא שיפוטית. בבית הדין לגיור מכהנים רבנים שאינם דיינים לפי חוק הדיינים, ותעודת כושר לדיינות אינה מהווה תנאי למינוי (חוץ מאשר לתפקיד אב בית דין מיוחד לגיור). תפקיד בית הדין לגיור לקבוע, האם המועמד לגיור יכול להתגייר ובהתאם לכך לגיירו. התעודה שמוענקת על-ידי בית הדין לגיור, וכך גם תעודת גיור של כל בית דין רבני אחר, אינה יוצרת "חזקת יהדות" במשמעותה ההלכתית, ומסמך זה איננו מחסן את הנושא אותו מבחינה מחודשת של גיורו על-פי גדרי ההלכה. לכן אין התנגשות בין בתי הדין המיוחדים לגיור לבין בתי הדין הרבניים בעת שעולה שאלת תוקף הגיור. בנוסף, סמכות בית הדין הרבני הינה סמכות שיפוטית ואם עולה בדיון בבית הדין אגב גירושים נושא תוקפו של הגיור, בסמכות בית הדין לבדוק מחדש את נושא הגיור.

לבית הדין הרבני סמכות לקבוע כי נישואים או גירושים שנערכו כדת משה וישראל הינם בטלים ומבוטלים, למרות קיום תעודת נישואים או תעודת גירושים. כך גם בית הדין איננו כבול לתעודה שניתנה לאדם בדבר יהדותו. התעודה הינה רק בבחינת ראיה ואין היא יוצרת את הגיור. על-פי ההלכה, חייב כל דיין לדון על-פי האמת המתבררת בפניו בהתאם לשיקול דעתו, והוא אינו כפוף לשיקול דעת חיצוני.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מציין בכאב, כי לב כולם – הָאֶזְרָח וְהַגֵּר – מקטֹן ועד גדול, רבנים, דיינים וכל איש ישראל, נצבט לנוכח הטרגדיה שבאה לעולמם של בני משפחת פלונית, כ-15 שנה לאחר הגיור. אף שמבחינה הלכתית ומשפטית, הגבלת תוקפו של גיור עקב פגם שנפל בכנות קבלת המצוות אינה יוצרת 'פיצול סטטוס' דה-יורה בתוך המערכת הרבנית, הרי מבחינה אנושית, דה-פקטו נוצר מצב של "פיצול סטטוס" ביחס למתגייר שנמצא פגם בכנות קבלת המצוות על-ידו. לדעת עו"ד הרב יעקבי, פרשת פלונית מובילה למסקנה כי גיור בישראל, מכל סוג שהוא, אינו יכול להוות פתרון מאחד, הוליסטי, להתערות וטמיעה הדדית של אוכלוסיה בת 320,000 אזרחים שאינם יהודים, ללא מוטיבציה דתית אך בעלי זיקה הדוקה לאתנוס היהודי, בתוך העם היהודי שבו קיימת זהות דת-לאום במובן האורתודוקסי.

עו"ד יעקבי מתריע, כי גיור המוני ללא קבלת מצוות כנה ואמיתית, עלול להביא למציאות קשה מזו המוכרת לנו: היווצרותה של קבוצת "פסולי חיתון" מסוג חדש – אוכלוסיה של "ספק-גרים" בדיעבד, שלפי ההלכה לא יוכלו להינשא – לא עם יהודים, לא עם ספק-גרים ולא עם חסרי-דת. גיור יכול להוות פתרון רק לאלו אשר מתוך שכנוע פנימי עמוק מוכנים לקבל על עצמם את "המחיר" שהוא עול מצווֹת! פתרון בעיות היסוד של אחדות העם, אינו יכול לבוא, לא על-ידי גיורי בזק ("אינסטנט"), לא על-ידי גיורי "קפיצה", ולא על-ידי גיורי "קריצה".

עו"ד יעקבי מזהיר מגלישה אל מדרון חלקלק, אשר עלול להוביל חלילה מ'פיצול סטטוס' דה-פקטו של יחידים אל 'פיצול סטטוס' של רבים, שאחת היא משמעותו: פיצול העם היהודי לשני עמים.