ההתעמלות תילחם בזיקנה

לפעילות פיסית ארוכת-טווח יש השפעה נגד הזדקנות (אנטי-אייג'ינג) ברמה התאית. כך עולה ממחקר גרמני חדש. החוקרים התמקדו בטלומרים, אותם "כובעונים" מגנים שבקצה הכרומוזומים, השומרים על יציבות הדנ"א של התא אך מתקצרים עם הגיל. הם גילו כי הטלומרים התקצרו במהירות איטית יותר בתאי חיסון ספציפיים אצל ספורטאים עם היסטוריה ארוכה של אימונים פיסיים.

המחקר, שבוצע על-ידי חוקרים מאוניברסיטת סרלנד, שבדיה, פורסם בעיתון Circulation.

במסגרת מחקר נפרד שנעשה בקרב גברים שבדים צעירים, כושר קרדיווסקולרי נמצא קשור למנת-משכל גבוהה יותר ולהישגים אקדמיים גבוהים יותר.

הטלומרים הם מקטעים קצרים יחסית של דנ"א מיוחד הממוקמים בקצות הכרומוזומים. ניתן להשוות אותם לפלסטיק שבקצה שרוך הנעל המונע מהשרוך להיפרם. בכל פעם שתא מתחלק, הטלומרים שלו מתקצרים והתא הופך רגיש יותר למוות.

פעולה של אנזימים

החוקרים מדדו את אורך הטלומרים בדגימות דם משתי קבוצות של ספורטאים מקצועיים ומשתי קבוצות של אנשים בריאים לא-מעשנים, שלא התעמלו על בסיס קבוע.

קבוצה אחת של ספורטאים כללה חברים מקבוצה של אתלטיקה קלה, שגילם הממוצע 20. הקבוצה השנייה הייתה מורכבת מספורטאים בגיל העמידה שרצו למרחקים ארוכים על בסיס קבוע - כ-80 קילומטרים בשבוע - מאז שהיו צעירים.

החוקרים גילו ראיות לכך שהתעמלות פיסית של הספורטאים המקצועיים הביאה לפעילות אנזים בשם טלומראז, המסייע בייצוב הטלומרים. אנזים זה צמצם את קצב התקצרות הטלומרים בלויקוציטים - סוג של כדוריות דם לבנות המשחקות תפקיד במלחמה בזיהומים ובמחלות.

ההשפעה הבולטת ביותר נמצאה בקרב ספורטאים שעסקו בתרגילי כוח-סבל במשך מספר עשורים.

כמה כושר?

לדברי עורכי המחקר, מדובר בראיה ישירה להשפעה שיש להתעמלות הפיסית על ההזדקנות. נתוני המחקר, לדבריהם, משפרים את ההבנה המולקולרית לגבי ההשפעות המגנות שיש להתעמלות ומדגישים את הפוטנציאל שיש להתעמלות בהורדת שיעור המחלות הקשורות להזדקנות.

מומחים בתחום שהגיבו לממצאים, הזכירו גם מחקרים אחרים שהראו כי התעמלות מתונה יותר היא בעלת השפעה מועילה על הזדקנות. היתרונות של פעילות פיסית על הבריאות ידועים היטב ומבוססים על מחקרים ארוכי-טווח באוכלוסיות רבות.

כדאי לזכור כי גם רמות פעילות פיסית מתונות קשורות לרמות נמוכות יותר של גורמי סיכון למחלות לב רבות, כמו לחץ דם וכולסטרול, ולסיכון נמוך יותר של מחלות כרוניות רבות הקשורות להזדקנות, כמו מחלות לב, שבץ, סוכרת ומספר סוגי סרטן.

הקשר למנת המשכל

במחקר שני, שפורסם ב-Proceeding of the National Academy of Sciences, צוות חוקרים מאוניברסיטת גוטנבורג ניתח נתונים של יותר מ-1.2 מיליון גברים שבדים שנולדו בין השנים 1950 ל-1976 ושגוייסו לשירות צבאי בגיל 18.

הם גילו כי בריאות טובה של הלב הייתה קשורה למנת-משכל גבוהה יותר, להישגים אקדמיים טובים יותר ולמעמד חברתי גבוה יותר.

על-ידי מחקר של תאומים, החוקרים הגיעו למסקנה כי גורמים סביבתיים וגורמים הקשורים לסגנון חיים, הם המפתח לבריאות ולאו-דווקא הגנטיקה. הם סבורים גם כי קמפיינים שיעודדו פעילות פיסית יכולים לעזור להעלות את הסטנדרטים של ההישגים האקדמיים לאורך כל קבוצות האוכלוסיה.

למעשה, התעמלות קרדיווסקולרית מגבירה את זרימת הדם למוח, שבתמורה מסייעת ליצור קשרים רבים וחזקים יותר בין תאי העצב.