"וואי, מעניין אם היא במידה שלי!" (אלין מתרגשת לגלות שדיירת חדשה נכנסת לבית) "השבוע שלא היה", מה שהיה אמור להיות ניסיון מקורי, חסר גבולות, הזדמנות לפרוץ מעל ומעבר לכל החוקים והכללים הפועלים בעולם "
האח הגדול", לא הצליח להיות מפתה כמו השם שלו. בארבעה ימים של מציאות פיקטיבית, מדומה, ועוד סופרלטיבים, הצליחו הדיירות, הדיירים וההפקה לספק לנו בעיקר אותו דבר מאותו הדבר, או יותר מדויק, אותו דבר מאותו שום דבר.
"אני יודעת מה אתה הולך לעשות ואני כבר הולכת להתעצבן מראש!" (איילה לסער, מגדירה מחדש מהו מיאוס) בפנטזיה של מפיקי האח הגדול יש - תחזיקו חזק הפתעה בדרך - בחורה, באופן מקרי לגמרי בלונדינית, שעוסקת לפרנסתה בדוגמנות. מופרע, לא? מטורף לגמרי. משהו שלא היה לנו שום סיכוי לראות בשום מקום אחר. אקסייט, כמו שאומרים. הפנטזיה המשוכפלת הזו נכנסה לבית ועשתה בו בדיוק את מה שציפו ממנה לעשות - רקדה קצת בהנפות שיער, ואז עלתה על ביקיני וקפצה לבריכה, למרות מיעוט מעלות הצלזיוס שבחוץ. כצפוי מגבר טיפוסי למראה אך דביל מהממוצע, סער קפץ מיד אחריה. כדי להשלים את ה"משוך בגזר" קלאסי, איילה דידתה אחריהם במהרה.
"יוצאות לי שערות מהאף ואין לי גוזז שערות" (סער. עדיין סקסי?) מהר מאוד התברר שלא קלה היא העמדת הפנים. הדיירים מאבדים את שפיותם (גואל: "אולי עשינו משהו שאנחנו לא יודעים שעשינו אפילו!"), וגם בירדי, מסתבר, לא מבלה. וכך קיבלנו עוד כמה פרצופים מדוכדכים, עניין שגם אליו לא הספקנו להתגעגע. כדי לשפר את מצב הרוח, האח הגדול ניסה להחדיר מעט עליצות לבית, בעדינות ומיומנות שאופייניות לקונדסון. בנצי הדג הכחול הוחלף באישון לילה בדג אדום, והדיירים נתבקשו למלא משימות כמו שתיית מי קוקוס ב-43 קשיות, התמסרות בקרפיונים, והדבקת הפנים לשמשה למשך פרק זמן שנראה כמו נצח. אם המשימה הייתה מסתיימת כשהצופים היו פורשים, ולא כשהדיירים, הכל היה מסתיים הרבה קודם. או במילים אחרות - כפיית פרצופים מעוכים על פני שמשה אינה דרך יצירתית או מוצלחת ליצור עניין בקרב כל מי שאיננו בנצי, הדג האדום. סליחה, הכחול.
"לפני כמה ימים הוא צלע. היה לו סנפיר אחד מת" (אלין מדווחת על ההיסטוריה הרפואית של בנצי הדג) בסוף הערב בירדי המהממת הוצאה מן הבית כשם שהוכנסה אליו, כלומר, בשקר. היא יצאה מתוסכלת, הדיירים יצאו מתוסכלים, הצופים, אין צורך לומר, גם. אפשר לקרוא לזה שעתוק, ואפשר לנסות להיות אופטימיים, ולקרוא לזה בידור בר-קיימא: עוד פנטזיה בלונדינית בביקיני, עוד סיבוב עם איילה וסער, עוד צחוקים על חשבון אלין והדג. הסתגלנו להנאה שלא מותירה עקבות, שאפילו לא מנסה להקהות את סף הריגוש שלנו כמו שמאשימים אותה יומם וערב. סתם אותו הדבר, ארוז קצת אחרת, עם מילים נרדפות בפרומו ורצף תמונות רנדומלי חדש.
"וואלה אישי" (בירדי, מפנימה מהר) קשה יותר מכל המיחזור חסר המעוף הזה, היה המעבר לתוכנית הבאה שאנשי הפרוגרמינג שיבצו מיד אחרי: סרטם של בן שני ומערכת "עובדה" על החפירות במחנה סוביבור, בחיפוש אחר השואה שכן הייתה. למי ששרדו את המעבר הזה, חיכה עוד מעבר מפתיע מעבר לפינה - הסרט הסתיים וגלש מיד, בלי פרומו אחד לרפואה, לעוד שידור חוזר של סיינפלד. אתם יודעים, אם כבר תוכניות על שום דבר.
