כך הרס הטוק שואו את התדמית של אברי גלעד

אברי גלעד עבר מסע כומתה תקשורתי לא פשוט בחודשים האחרונים. החיקוי הלא מחמיא ב"ארץ נהדרת" ליבה את האנטגוניזם שכבר היה שם. הביקורות וטורי הדעה האשימו אותו בצביעות, בפיצול אישיות ובחוסר רגישות כמראיין. לקלחת נזרקו גם לימודיו את שיטת ימימה והטפותיו האקולוגיות ואחרי בחישה ממושכת וטיגון עמוק במלתעות התקשורת הפך ילד הפלא של "העולם הערב" ו"מה יש" לגדם מדמם, ילד מפוחד ובעיקר צל של מישהו שפעם מאוד הצחיק אותנו.

את תוכניתו האחרונה פתח אמש גלעד כשדיבר על הראיונות שערך במהלך העונה, אותם המשיל למערכת יחסים שאת כל שלביה את חווה ב-10 דקות. "אין זמן למשחקים מקדימים, צריך להביא את הסחורה" אמר גלעד והוסיף כי ב-70 מערכות היחסים הללו שניהל במהלך העונה, גילה תמיד שהשיפוט או הדעה שהיו לו לפני המפגש את המרואיין, הוכחו כהיפך המוחלט לאחר פגישתם. אם יש דבר אחד שלמד העונה, טען גלעד, זה ש"לטעות, זה הכי כיף". ואם זו לא מודעות עצמית, מה כן?

אם שמים בצד את כל הארס, ומתמקדים במוצר הטלוויזיוני שסיפק לנו גלעד, ולא באישיותו שכבר נותחה עד זרא, ההיקש הלוגי היחידי שניתן להגיע אליו הוא שגלעד הוא פשוט מראיין נוראי שקיבל עצת אחיתופל כשהסכים לקחת את הצ'ארם התזזיתי שלו ב"אחד נגד מאה" ולנסות לרתום אותו לפורמט בידורי של "שיחת נפש". ואכן, הראיון עם מלי יזדי, שנפצעה אנושות בתאונת פגע וברח בה איבדה את חברתה מיטל אהרונסון ז"ל הייתה קשה לצפייה. ולמרבה הצער, הסיבה לכך הייתה גלעד, ולא יזדי הכואבת, האבלה והמיוסרת. גלעדנ"אה כמו שכן שנקלע לניחום אבלים ואינו כשיר להכיל את המתרחש סביבו. חיתוך דיבורו מהיר, שאלות רטוריות מככבות אצלו ואינן משאירות למרואיינת מקום להעניק תשובה שאינה בנלית באותה מידה. כשסיפרה יזדי ששהתה בבית החולים במשך תקופה של שנה וחודשיים עד ששוקמה, עולמו האסוציאטיבי הטמיר של גלעד הביא אותו לומר (בקול רם) "שנה וחודשיים, איזה שעמום!". ולצופה, שחוזה בבחורה שעברה שנה של גיהינום, נאלצת לחוות אותו שוב אבל אם אפשר במהירות האפשרית כי יש פרסומות, נותר רק לומר "וואט דה פאק?".

הראיון עם צופית גרנט היה גם הוא מפגן מצער של רופסות מצד גלעד שלמעשה העניק לגרנט, אישה רהוטה בעלת נוכחות, במה וזרקור על-מנת שתוכל לשאת את המניפסט המנוסח היטב שלה נגד התקשורת צמאת הדם. האם גם גלעד שותף לנאום (וכן, זה היה לחלוטין נאום ולא ראיון בשום צורה או דרך) שנשאה אשת המאמן הלוחמנית? "המפלצת צריכה לאכול" אמר לה באמפתיה מדאיגה שגרמה, לפחות לי, לבקש שמישהו ישים כבר קץ לסבל הזה. שלו ושלנו כאחד. כשהגיע הזמן לחתוך לאייל גולן וגלעד איחל לגרנט ולמשפחתה "מסאז' רקמות עמוק" באמת שכבר איבדתי כל תחושת זמן, היגיון ויכולת הבנה ועיבוד.

אייל גולן וארבע העיניים שלו חלפו על פניי די מהר כשגלעד לא מנסה אפילו להוציא ממנו אמירה מעניינת על המחדל האומנותי שבחר להטביע על עורו ורק מנה בפני גולן את הישגיו הרבים וכבר שיבץ אותו למאתיים הופעות בהיכל נוקיה עוד בטרם התקיימה ולו אחת כזו. וכן, גם אני לא האמנתי שגולן אמר ש"עכשיו הוא כמו מורה". עצוב אפילו לא מתחיל לתאר את זה.

לקינוח, הדר לוי ניסתה להצחיק, קצת בכוח, שזה אף פעם לא אטרקטיבי, אבל ההסתלבטות על הבוס דווקא הוציאה ממנו אמירה מפוכחת למדי. "נהייתי צנון" אמר גלעד וציין כי נתראה בעוד חודשיים - ב"אחד נגד מאה". אולי העונה השנייה שהבטיח לנו עת הוחלט להוריד את הראשונה בטרם עת, נראית עכשיו פחות כמו המשך טבעי ויותר כמו משאלת מוות. ואם כבר הרגו בך כל חלקה טובה, למה לעזור להם לסיים את העבודה?