"אנו סבורים שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בכל הנוגע לתנאי שירותו הצבאי, וגירסתו לא נסתרה. כמו-כן עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לקשר הסיבתי הרפואי-משפטי... בענייננו, התלונות, הבדיקות, הטיפולים, והממצאים בכל הנוגע לעמוד השדרה של המערער מופיעים בסמוך לאירועים נשוא הדיון, אירועים שעלה בידי המערער להוכיחם. מתקבל מאוד על הדעת שתנאי שירותו של המערער הם אלה שהביאו לפגימות בעמוד השדרה המותני של המערער". כך קבע (יום א', 21.3.10), שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
יגאל גריל, בערעור שהגיש המערער על החלטת ועדת הערעורים, אשר קבעה כי מחלת הדיסקים הבין-חולייתיים המותניים שממנה סובל המערער, לא נגרמה עקב שירותו הצבאי.
באותה פרשה, המערער, אשר הוצב לשרת באחד הבסיסים כמכשירן, חויב לבצע עבודות רס"ר במסגרת שירותו.
לטענת המערער, תנאי שירותו הצבאי בכלל, והמאמצים החריגים אותם ביצע בהיותו במעצר, ובמהלך עבודות הרס"ר, לרבות נפילתו מן הכיסא ותאונת הדרכים אותה עבר, הם שהפכוהו לאדם מוגבל ונכה בגבו.
המערער גורס בערעורו כי התגייס לצה"ל בשנת 1998 כאדם בריא, ללא כל בעיה בגב, ושוחרר במאי 2000 בפרופיל 24.
לטענת המערער, הפגימה בגבו נגרמה עקב עבודות רס"ר אשר חויב לבצען במסגרת תפקידו, כמו גם עקב עבודות רס"ר מפרכות אשר אולץ לבצע כל יום, החל מהנץ החמה, בשעה 05:00 בבוקר, ועד לשעה 21:00 בערב, וזאת במסגרת מחבוש בו שהה עקב עבירת משמעת.
לטענת המערער, הוא חש לראשונה בכאב גב תחתון לאחר שסחב עץ כבד, במשקל העולה על 50 ק"ג, להערכתו. נפילה מכיסא אשר התפרק תוך שהמערער ישב עליו, עם שובו לבסיס, החמירה פגיעה זו. לטענת המערער, ביצוע כל התורניות במלואן, מיום שחרור מן הכלא עד לשחרורו מן השירות הצבאי בפרופיל 24 עקב בעיות גב, רק החריף את בעיותיו והגדיש את הסאה. לטענת המערער, הפטור אשר ניתן לו מטעם הרופא, ולפיו נאסר עליו להרים משאות שמעל למשקל 7 ק"ג, לא כובד. אם לא די בכל אלו, בסיפור איוב של חוליות הגב של המערער, הוא נפגע ביום 6.2.00 בתאונת דרכים בהיותו בבסיס בג'יפ צבאי בדרך לעמדת השמירה. בתאונה זו ספג המערער חבטה בג התחתון, בגב העליון, בצוואר ובכתף.
לטענת המערער, חרף ידיעת רשויות הצבא כי הוא סובל מבעיות גב ניכרות, הוא עדיין חויב לבצע פעילויות פיזיות קשות במסגרת שירותו. קצין התגמולים גרס, מאידך-גיסא, כי מחלת חוליות הגב של המערער היא מולדת, אינה קשורה לשירותו הצבאי, נעדרים דוחות פציעה באשר לאירועים הנטענים, כמו גם שהמערער נוקט לשון הפרזה כגון "עבודות פרך" וכולי, בהתייחס לשירותו הצבאי. ועדת הערר ביכרה את עמדת קצין התגמולים באשר לאטיולוגיה של נכות חוליות הגב של המערער, ומכאן ערעורו של המערער, באמצעות באת-כוחו, ענת גינזבורג.
עו"ד גינזבורג: הוועדה התעלמה מהלכת השירות הקצר לטענת באת-כוחו של המערער, עו"ד ענת גינזבורג, ועדת הערעורים התעלמה מן העובדה שבמשך חודשים ספורים עבר המערער אירועים חריגים אשר בגינם שוחרר בפרופיל 24, וביולי 2000 עבר ניתוח גב. עוד גורסת גינזבורג, כי קצין הגמולים גרם למערער לנזק ראייתי, בכך שהעלים את תיקו האישי הצבאי של המערער, אשר יכול היה לתמוך בגרסתו, כמו גם את הנוהלים וההוראות בכתב באשר לעצורים והפעילות אשר מוטלת עליהם במהלך השירות הצבאי. לטענתה, "תיקו הרפואי הצה"לי של המערער מלמד שקודם כניסתו למעצר נבדק על-ידי רופא, לפי הפקודות, ונמצא כשיר למעצר, אך זמן קצר לאחר סיום המעצר קיימים רישומים באשר לכאבי גב שנגרמו עקב עבודות רס"ר, ולאחר מכן נפילה מכסא ב-ש.ג. המתועדת גם היא ברישומים הרפואיים. זמן קצר לאחר מכן היה המערער מעורב בתאונת דרכים בבסיס, בה נפגע בגבו".
עוד גורסת באת-כוחו של המערער, כי ועדת הערר טעתה בכך שלא נתנה משקל לעובדה שטרם שירותו הצבאי לא סבל המערער מבעיות כלשהן בגב, וכי תיקו הרפואי קודם לשירות "חף מרישומים רפואיים לעניין זה".
קצין התגמולים, מאידך-גיסא, שב ושנה את טענותיו בדבר היות מחלת החוליות של המערער מחלה מולדת, אשר טיבה לתת אותותיה בגבו של המערער "מפעם לפעם", לדוגמה בתקופת שירותו הצבאי. עוד תקף קצין התגמולים את מידת מהימנותו של המערער.
אימתי תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של ועדת הערר לעניין חוק הנכים? לרוב, כאשר מוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערעורים, נמנע בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים עובדתיים, וזאת מכוח סעיף 34 ל
חוק הנכים, כאשר הרציו הינו שוועדת הערר שמעה את העדים זה מקרוב, ועמדה על מידת האמינות שבעדויותיהם. עם זאת, במקרה הנדון, בעיצומם של דיוני הוועדה התחלף ההרכב, כך שממילא ההרכב שנתן את פסק הדין לא היה זה ששמע את הראיות, מה שהשמיט בפועל כל יתרון אשר ניתן לייחס לוועדת הערעורים. זאת ועוד - בניגוד לנוהגו של בית המשפט המחוזי להדרת רגליו בהתערבות בממצאים עובדתיים, מצא בית המשפט המחוזי כי כל העדים מטעם קצין התגמולים לא הכירו ממש את המערער, ועל כן יש ליתן משקל נמוך לעדותיהם, מה גם שהתרשומת הרפואית הציגה בעקביות פגיעות בגבו של המערער לאחר האירועים הנטענים.
עוד קבע השופט גריל, כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים, שכן זו האחרונה נסמכה על עדויות העדים מטעם קצין התגמולים, שכאמור, היכרותם עם המערער הייתה אפסית. כן פסל השופט את טענת קצין התגמולים ולפיה למערער מחלה חולייתית-גבית מולדת מן הטעם שבגיל 9(!) התלונן על כאבים בגבו. השופט גריל מצא כי רישום רפואי זה נערך בסמוך למחלת השפעת של המערער, ויתכן כי אותם "כאבים בגב" לא היו אלא כאבים בחזה האחורי, עקב שיעול.
מכל הטעמים שלעיל קיבל השופט גריל את הערעור, תוך שהוא משית על קצין התגמולים הוצאות בשיעור של 6,000 שקל.
