"לדעתי, בנסיבות תובענה זו לא ניתן לאמר כי היה בפני הנתבעים מצע עובדתי מניח את הדעת שממנו עולה שבני הזוג נתנו הסכמה מרצון מודעת לפרסום תמונותיהם באתר האינטרנט, ואני סבור כי בנסיבות אלה לא היו רשאים להניח קיומה של הסמכה כאמור. אשר על כן, אני קובע כי הוכח כי לא ניתנה הסכמת בני הזוג לפרסום תמונותיהם באתר האינטרנט". כך קבע (יום ה', 8.4.10), שופט בית משפט השלום בראשון לציון, רפי ארניה, בתובענה שהגיש זוג מוסלמי שזה עתה נישא, נגד צלמי טקס ה'חינה' שערך, בשל פרסום תמונות מן הטקס באינטרנט, בלא הסכמת בני הזוג ובלא הסכמת הוריהם.

הפרשה החלה בטקס החינה של התובעים, אשר התקיים בראשית יוני 2007, שלכבודו הזמין הזוג צלמים. בטופס ההזמנה, אשר שם התובע אינו חתום עליו, נכתב בין היתר כי: "צ'יק צ'אק אולפני צילום בע"מ רשאית לפרסם תמונות ואירועים מקטעי וידאו ובכלל זה פרסום באתר האינטרנט של צ'קי צ'אק אולפני צילום בע"מ ללא קבלת אישור המזמין מראש".

ואכן, חברת הצילומים פרסמה באינטרנט את התמונות מהחינה, עד לאוקטובר שנת 2007, אז גילו התובעים את קיומן של התמונות ודרשו להסירן לאלתר, והתמונות אכן הוסרו. הזוג הצעיר והורי הכלה לא הסתפקו בכך והגישו תביעה על סך 400,000 שקלים.

לטענת התובעים, טקס החינה הינו טקס אשר מתקיים בנוכחות נשים בלבד, ומלבד החתן המיועד נאסר כליל על גברים לנכוח בטקס, ועל כן האישה מרשה לעצמה ללבוש בגדים חושפניים יותר, ולכן פרסום התמונות באינטרנט גרם לתובעת ביזוי והשפלה. התובעים גורסים כי בכך עברה חברת 'צ'יק צ'אק' על הוראות סעיפים 2(4) ו2(6) לחוק הגנת הפרטיות הקובעים כי פגיעה בפרטיות הינה בין היתר "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" וכן "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונות או בקולו, לשם רווח". לטענת בני הזוג, התמונות שפורסמו ללא הסכמתם משפילות אותם בקרב בני קהילתם - המוסלמים המתגוררים בג'ועריש.

השופט ארניה: "הזכות לפרטיות היא זכות ראשונה במעלה"

להגנתם טענו הנתבעים כי בינם לבין התובעים שררו יחסים מקצועיים ארוכי שנים וכי התובעים הזמינו אותם פעמים רבות בעבר, באירועים שונים, לצלם אירועים משפחתיים, אשר הנתבעים, מצידם, פרסמו באתרי האינטרנט. השופט ארניה דחה גרסה זו, שכן הנתבעים נמנעו מלהציג צילומים שכאלו, ובכל מקרה, קבע השופט ארניה, בכך לא די, שכן "הזכות לפרטיות הינה ראשונה במעלה" והמבקש להפר אותה, צריך לקבל את הסכמת המופרים בריש גלי ובאותיות קידוש לבנה. במקרה הנדון, חתימתם של התובעים אינה מופיעה על 'תניית הויתור על הזכות לפרטיות', ובכל מקרה, כך קבע השופט ארניה, "ההסכמה לפרסום התמונות באתר האינטרנט אינה מופיעה בטקסט בולט וברור בהזמנה, במובחן משאר פרטי ההזמנה, אלא מובלעת בתוך התנאים הכלכליים של ההתקשרות החוזית". "סבורני", כותב השופט ארניה, "כי לצורך הוכחת הסכמה על זכות מן המעלה העליונה כגון הזכות לפרטיות, יש לשכנע את בית המשפט כי התובעים ויתרו על הזכות באופן ברור ומודע". השופט ארניה מציין כי "מבט רוחב על הפסיקה מגלה כי מקום שמתבקשת מסקנת ויתור על זכות חוקתית, הפסיקה דורשת כתנאי להסקת מסקנה זו רמה פרובטיבית גבוהה ביותר".

לתובעים נגרמו ביזוי והשפלה

על סמך עדויות התובעים, ובראשם מר טאלב אבו גנאם אשר מהווה את דובר המשפחה ברמלה, לוד ורהט, השתכנע השופט רפי ארניה כי לתובעים נגרמה השפלה. הוא תיאר כיצד לאחר פרסום תמונות החינה באינטרנט, הורחק אבי הכלה מוועד הפעולה של הקהילה הבדואית, הוחרם בקהילה, ואף האימאם נשא דרשה בגנות המשפחה. גם נשות המשפחה הוחרמו על-ידי נשות הכפר. השופט ארניה אמר: "סבורני, כי נוכח האמור הוכח ברמה המספיקה במשפט האזרחי כי בעקבות פרסום התמונות באתר אינטרנט ירדה קרנם של בני הזוג ובני משפחתם הקרובים בכפר...". טענתם של הנתבעים כאילו הרושם השלילי שיצרו בני משפחת אבו-גנאם בכפר נוצר ממניעים אחרים, נדחתה בהיעדר ראיות.

השופט ארניה ציין כי אין נפקא מינה שלו הייתה התובעת חילונית, הייתה נחשבת השמלה בה צולמה כשמלה "שמרנית למדי" והמבחן הקובע הוא מבחן סביבתו הקרובה של התובע, ובעיני סביבה קרובה זו התמונות עולות כדי ביזוי והשפלה.

השופט רפי ארניה פונה לדיון רב-תרבותי ושואל האם ראוי להגן, במסגרת תביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות, על ערכיה של קבוצת מיעוט מקום בו אלו נפגעים במסגרת הפגיעה בפרטיות?

השופט ארניה משיב בכן רבתי, שכן המוסלמים אינם "קבוצת מיעוט" במדינת ישראל אלא כ-18% מאוכלוסייתה, אשר ממילא מהווה אוכלוסיה רב-תרבותית, והערך המוגן, ערך הצניעות, אינו פוגע בתקנת הציבור של המשפט הישראלי (שאלה אחרת הייתה עולה לו היה נדרש בית המשפט להגן על ערכים כגון מילת נשים או חילול כבוד המשפחה). כן קבע השופט כי עומדת לתובעים העילה המנויה בסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות ולפיה פרסמו הנתבעים את הפרסום הפוגע בפרטיות "לשם רווח" (שכן פרסום צילומי חתונות/טקסי חינה וכולי באתרם נועד למשוך אליהם לקוחות פוטנציאלים). השופט ארניה מאזכר את ה"זכות להיעזב לנפשך", בהקשר זה.

השופט ארניה: על הנתבעים היה לדעת כי הפרסום יפגע בתובעים

לאחר שהשופט ארניה קבע באופן חיובי כי הנתבעים הפרו את סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הגנת הפרטיות, הוא נפנה לשאלה באם עומדת לנתבעים אחת מן ההגנות אשר מצויות בסעיף 18 לחוק? אחת מהן היא הגנת תום הלב, והשופט ארניה קבע כממצא שבעובדה כי בהסתמך על היחסים ארוכי השנים בין "צ'יק צ'אק אולפני צילום בע"מ" לבין משפחת אבו-גנאם, ניתן להניח כי הנתבעים פעלו בתום לב, אך מנגד, על הנתבעים היה לצפות את הפגיעה בתובעים שכן עצם העובדה שהם הכלילו תניית הסכמה לפרסום התמונות באינטרנט, מעידה כי הם ידעו כי יש בעייתיות בנושא זה, ועצם העובדה כי לא זימנו את הזוג עצמו ולא ביקשו את הסכמת הזוג באופן אישי, מעידה כי הם ידעו על הפגיעה האפשרית הטמונה בפרסום הטמונות באינטרנט, אך לא עשו די למונעה. חיזוק למסקנתו מוצא השופט ארניה בכך שזוגות רבים ביקשו שתמונתם לא תופיע באינטרנט ועצם העובדה שהנתבעים ידעו על אפשרות אי-ההסכמה, ולא טרחו לבררה מראש, שומטת מתחת רגליהם את ההגנה האמורה.

"שיקולים לפה ולשם"

בבואו של השופט ארניה לאמוד את גובה הפיצוי הוא נטל בחשבון, ראשית, את העובדה, שלנתבעים לא הייתה כל כוונת זדון לפגוע בתובעים, וכי מיד כשנדרשו להסיר את הפרסום הפוגע, הם עשו כן. שנית, קובע השופט ארניה, הגם שהתובעת נודתה בכפר, הנידוי בוצע בעיקר מטעם הגורמים הדתיים בכפר והיא עדיין מקובלת על הגורמים החילוניים בכפר ועובדת בכפרה כמורה. על כן פסק השופט ארניה לזוג התובעים סכום של כ-40 אלף שקל.

מנגד, מצא השופט ארניה, כי בעוד שבעיני בני הכפר התובעת עצמה לא נתפסה כ"אשמה" בפרסום התמונות, שכן "היא לא זו אשר מנהלת את ענייני המשפחה", האשם העיקרי בפרשה נתפס כאבי התובעת, אשר נתפס כאחראי על ענייני המשפחה כמו גם על ה"סטייה מעיקרי האיסלאם", ואשר בעקבות הפרשייה הודח מועד הפעולה של הבדווים באזור ונודה חברתית בקהילה.

לשיטת השופט ארניה, הגם שלצד ג' לא עומדת עילת תביעה בגין פגיעה בפרטיות כלפי מי שפגע בפרטיותו של צד א', עדיין עומדת לאבי התובעת עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, עילה אשר יש לדחות בשל ההגנה העומדת לנתבעים מכוחה של ההגנה המנויה בסעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע ולפיה הנתבעים עשו את הפרסום בתום לב בנסיבות שבהן "לא ידעו ולא היה עליהם לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3".

השופט ארניה קבע כממצא שבעובדה, כי חברת "צ'יק צ'אק" לא הכירה את אבי התובעת, לא הייתה מיודעת בדבר מעמדו הרם בקהילה הבדווית, כמו גם לא הייתה יכולה לדעת על אפשרות הפגיעה בו.

על כן קבע השופט ארניה כי הסכום בו ישאו הנתבעים יעמוד על סך של כ-40,000 שקל בלבד, וזאת בשל פגיעתם בזוג עצמו, אך לא בהורי התובעת. כן הושת על הנתבעים תשלום שכר הטרחה של התובעים בסך של כ-8,000 שקל.