רובינשטיין: כל אדם (עם כסף) זכאי ליומו בבית המשפט

"מקורה של הזכות לערער נעוץ, בין היתר, בתפישה כי החלטה אנושית עלולה להיות שגויה, וכמוה גם החלטות שיפוטיות. הערעור מהווה מעין רשת ביטחון ומערכת בקרה המקטינים - אף כי לא בהכרח מונעים - פגיעה בבעלי דין'. אין חולק כי זכות זו לגבי ערעור אחד - להבדיל מגלגול ערעורי נוסף - היא זכות מהותית. יתכן אף כי היא נעה לאיטה לעבר מעמד חוקתי אם גם טרם הגיעה ליעד זה, ומכל מקום ניתן לה כאמור משקל רב". כך קבע (יום א', 11.04.10 ), שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בערעור שהגיש עו"ד יהונתן בוטח על החלטת בית המשפט המחוזי למחוק את ערעורו בשל עילה טכנית בלבד.

בשנת 2007, הגיש המבקש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כספית נגד המשיבים. כיון שהמבקש לא התייצב לדיון (ביום 10.1.08) קבע בית המשפט, כי ניתן היה לדחות את התביעה מכוח תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ברם, נוכח הנסיבות "המיוחדות וכל עוד לא הובהר מדוע לא התייצב התובע לדיון", קבע בית המשפט, כי התביעה לא תידחה אם ישלם המבקש למשיבים את הוצאות הדיון (כפי שנקבעו) ויגיש אישור על כך לבית המשפט בתוך 14 יום. המועד להעברת התשלום הוארך מספר פעמים, ובסופו של דבר הועמד על 27.2.08. ביום 26.2.08 העביר המבקש את התשלום למשיבים - אך אישור על כך לא הוגש לתיק בית המשפט במועד. לאור זאת הורה בית המשפט על מחיקת התובענה על הסף. בערעורו לבית המשפט העליון גורס המבקש כי המשיבים קיבלו את התשלום, אך לא שיתפו פעולה עם ניסיונות המבקש להגיש את האישור הנדרש לבית משפט השלום. המבקש גורס כי "גם אם שגה בהגשת בקשת רשות הערעור, היה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולדון בבקשה כבערעור. כן גרס המבקש כי ההחלטה סיכלה את האפשרות לברר את תביעתו כנגד המשיבים לגופה, עניין שעלולות להיות לו השלכות קשות ביותר על המבקש. המשיבים מצדם גרסו כי המבקש נהג זלזול בבית המשפט ובמשיבים ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו.

"לא נכביר מילים באשר למעמדה החשוב של זכות הערעור"

השופט רובינשטיין מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של המבקש, בין היתר משום שהגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מקום שלפי תקנות סדר הדין האזרחי היה עליו להגיש ערעור, אולם, הוא קבע:

• "יש להעדיף את מיצוי זכות הערעור, על פני חסימתה בשל טעות טכנית שניתן לפצות עליה במידה סבירה בפסיקת הוצאות. לא נכביר מלים כאן באשר למעמדה החשוב של זכות הערעור, אשר לה, בדומה לזכות הגישה לערכאות, משקל מהותי".

לשיטת רובינשטיין, זכות הערעור מתגברת מקום בו גם בערכאה הראשונה לא מוצה הדיון לגופו. בנסיבות שבהן בבית משפט השלום לא נידון התיק לגופו בשל סיבה טכנית, השתמש השופט רובינשטיין בסמכות הנתונה לו מכוח תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אשר לפיה "בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה", והורה להוריד את הדיון לבית משפט השלום, אשר ידון מלכתחילה בעניין אשר בו נמנע מלדון עקב מחיקת הבקשה. ברם, זכותו של המבקש שעניינו ידון שוב בבית משפט השלום הותנתה בתשלום הוצאות בסך 4,000 ש"ח.