עובד שפוטר מכר את רכב החברה ולקח הכסף לעצמו

עובד שפוטר מכר את הרכב שקיבל מהחברה בה עבד ושלשל את כל הרווח לכיסו. במקביל פנה לחברת הביטוח וקיבל את ההחזרים בגין הפוליסה ששולמה על-ידי החברה ובוטלה ביוזמתו, ועוד הגדיל לעשות: תבע את מעסיקו בכ-350 אלף שקל בגין הלנת שכר.

תחילת הפרשה בשנת 2005, אז התקבל העובד לעבודה בשרטוט עבור אדריכלים בחברת "רומאל ציפויי חוץ" העוסקת בייצור ועיבוד מוצרי אלומיניום ומתכת. לאחר שבעה חודשים קודם העובד לתפקיד מנהל פרויקט בחברה, ועל-פי ההסכם קיבל שכר של 5,800 שקלים, בנוסף לרכב ולמכשיר סלולרי. קבוצת רומאל רכשה בעבורו רכב מסוג דייהטסו עליו שילמה 25,000 שקל, כשהיא רושמת את שם הרכב על-שמו של העובד ומחתימה אותו על הסכם שהרכב הינו רכב השייך לחברה.

בתחילת שנת 2008 קיבל העובד מכתב פיטורים, לאחר שסירב להמשיך לנהל פרויקט שהיה באחריותו. במקביל נשלח לו מכתב בו הוא מתבקש להחזיר את הרכב והוכן לו צ'ק הכולל את פיצויי הפיטורים שעמדו על כ-14,000 שקלים, אך החברה החליטה שלא להעביר את הצ'ק עד שיחזיר את הרכב.

העובד מצידו החליט שהוא לא מחזיר את הרכב, למרות מספר מכתבים שנשלחו אליו בעניין. בתקופה זו קבוצת רומאל שכרה עובד חדש במקומו והייתה צריכה לשכור רכב על-מנת לעמוד בהתחייבותה לעובד החדש.

לאחר שמונה חודשים שבהם החברה ביקשה לקבל את רכבה מהעובד, הסתבר שהוא ניצל את רישום הרכב על-שמו ומכר אותו תוך שהוא משלשל את הכסף לכיסו. בנוסף, הוא פנה לחברת הביטוח בבקשה לבטל את הפוליסה על הרכב וביקש להעביר את הזיכוי לחשבונו הפרטי.

העובד לא הסתפק רק בזאת ואף הגיש תביעת פיצויי פיטורים והלנת שכר בסכום של 350 אלף שקל. בכתב התביעה טען שקבוצת רומאל התחייבה לשלם לו משכורת של 10,000 ש"ח נטו בחודש ולא עמדה בהתחייבות. עוד טען כי קבוצת רומאל רכשה עבורו את הרכב כחלק מהסכם השכר ודרש פיצויי פיטורים מוגדלים.

במסגרת התביעה התגלה עוד שבקורות החיים שלו כתב שהוא בוגר הנדסה אזרחית, אך בדיעבד הסתבר שהוא לא סיים את התואר ולא קיבל את התעודה.

חברת רומאל, באמצעות עו"ד שלמה בכור, הפריחה את כל טענותיו של העובד כפי שבאו לידי ביטוי בפסק דינה של השופטת אריאלה גילצר-כץ, שכתבה כי "התובע לא הרים את נטל הראיה באשר לטענתו לפיה הובטח לו שאחרי תקופת ההכשרה ישתכר 10,000 ש"ח. מהמסמכים שצורפו ושנכתבו ע"י התובע עולה כי בתחילה הובטח ושולם לתובע 5,000 ש"ח ובהסכמים מאוחרים יותר שכרו הועלה. עדות זו עומדת בסתירה לדברים שנאמרו ע"י ב"כ התובע בדיון קדם המשפט".

בנוגע לסוגיית הרכב קבעה השופטת: "סבורים אנו כי התובע עשה דין לעצמו ולמעשה נטל את הרכב ללא רשות ושלשל את כספי המכירה לכיסו. הגדיל התובע לעשות ופנה לחברת הביטוח וביקש החזרים של כספים ששולמו ע"י הנתבעת בגין הרכב, וזאת מבלי ליידע את הנתבעת. אם במכירת הרכב יכול להתעורר ספק באשר לכשרות מעשיו של התובע משהרכב נרשם על שמו, הרי בלקיחת כספי הפוליסה ששולמו על-ידי הנתבעת, הרי שזהו מעשה חסר תום-לב בעליל ועל כן מצאנו מקום לחייבו להשיב כספים אלו גם אם אלה לא נתבעו, ולאחר שבחקירתו הנגדית הסכים התובע להשבתם. על התובע להחזיר לנתבעת את כספי מכירת הרכב, כספי הפוליסה והכספים שנאלצה הנתבעת להוציא עקב שכירת רכב חלופי".

לאחר שכל תביעותיו של העובד נדחו, קבעה השופטת כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע ומשהתביעה שכנגד התקבלה במלואה, ישא התובע בהוצאות משפט ובשכר טירחת עו"ד.