בית המשפט העליון קיבל את עתירתה של חברת מועצת עיריית ירושלים, רוני אלוני, נגד מבקרת העיריה. בעתירה טענה אלוני נגד דוח מבקרת העיריה, אשר קבע כי אלוני פעלה מתוך ניגוד עניינים, כאשר שימשה בתקופת כהונתה כמנהלת סניף ירושלים של מכון "שחר".
על-פי הדוח, המכון ביקש להשתתף במכרז שעמד להתפרסם מטעם אגף הרווחה בעיריית ירושלים, שנועד לקבוע לאיזה מכון לימודי יופנו מאות דורשי עבודה בעיר. המבקרת קבעה, כי אלוני ניצלה את מעמדה כחברת מועצה כדי לקדם את ענייני המכון שניהלה. בדוח המליצה המבקרת לעיריה להימנע מהתקשרות עם מכון שחר, עד אשר יובהר כי כללי מניעת ניגוד העניינים מיושמים כהלכה.
בעתירה העלתה אלוני 3 טענות עיקריות. הראשונה היתה כי למבקרת העיריה אין סמכות מכוח חוק לבקר את נבחרי הציבור; השניה, כי לא נשמרו זכויות הטיעון והעיון שלה; והשלישית כי פרסום הדוח בציבור נעשה שלא כדין, ובטרם הושלמו מהלכי הביקורת על-פי חוק - דבר שגרם לאלוני נזק רב.
השופטת פרוקצ'יה דנה ארוכות בשאלה האם נפגעו זכויותיה של אלוני. השופטת בחרה לקבל את העתירה, להשיב את דוח הביקורת לידי מבקרת העיריה, ולהעמידו לבחינה מחודשת ולהשלמות, וזאת לאחר שתינתן לאלוני זכות תגובה. יחד עם זאת, דחתה השופטת את בקשת אלוני: להכריז על בטלות ממצאי הדוח. השופטים מצא וחיות הסכימו עם פסק דינה של פרוקצ'ה.
חברת המועצה רוני אלוני הגיבה להחלטה: "הציבור למד להכיר אותי כלוחמת אמיצה בשחיתויות בעיריה. עד כה חשפתי עשרות פרשות שחיתות חמורות, ולעיתים אנשים הרגישו מאוימים מחשיפות אלו. לאף אחד בירושלים אין ספק שאני לוחמת אמיתית למען ניקיון האורוות. החלטת בג"צ היא תקדים חשוב והוכחה כי גם האדם הקטן, שאין לו פמליית עורכי דין, יכול לנצח את האטימות הממסדית, את השיטה הקלוקלת ואת הבירוקרטיה. נוצר כאן דוח ביקורת רשלני שנערך כלאחר יד, תוך אטימת אוזניים לתחינותיי לנהל הגנה משפטית הולמת. אני חשה כי היה ניסיון לפגוע בשמי הטוב. הדוח שפורסם אינו מבוסס ואינו מוכח, ומי שהדליף את כל טיוטותיו לעיתון 'כל הזמן' חודשים ארוכים לפני שהותר לפרסום עבר עבירה פלילית על החוק, ומנע ממני את הזכות הבסיסית להציג את האמת כולה".
