במשך שנים ארוכות ניסיתי להרחיק ככל האפשר מירושלים, העיר האהובה והסוררת שרק מי שלא גר בתל אביב עוד מאמין שהיא עיר הבירה של המדינה הזו. מובן שאי-אפשר להכחיש את יופיה הייחודי - להוציא מפלצות ארכיטקטוניות שלא נזכיר את שמן - אך מה לעשות, ירושלים ידועה לשמצה כמחרחרת זעם וריב, מקום שיותר מדי אנשים רוצים להיות בו ועל כן הם תמיד בסכנה - בעוד את חומות העיר לא נראה שמישהו יכול להזיז. אבל מה לעשות, ירושלים מתפתחת, והיום היא לא רק עיר של דת ויראת כבוד אלא גם מלאה בתרבות, אוכל ואטרקציות לכל המשפחה. היום אפשר להתייחס אליה כאזור נגיש יחסית בחוץ לארץ (להוציא את שעות הפקקים), מקור להרבה צרות - אך גם בועה יפה ומסקרנת עד אין קץ.