ואני לתומי חשבתי שפייסבוק, פליקר, טוויטר ואייפון שלחו לעולם שכולו טוב את התופעה החברתית המגונה הידועה בשם 'ערב שקופיות'. אותו אירוע מביך שבו מושיבים אותך על הספה עם אלבום התמונות, או אל מול מצגת הפאוור פוינט ומסבירים לך כמה היה נהדררררר בחוץ לארץ. היום העידכונים השוטפים מאפשרים לך לחסום כל ניסיון לחלוק איתך חוויה מחו"ל באמצעות האמירה, כן ראיתי את התמונות. אתם באמת נראים נורא נהנים.
ב'
כוכב נולד' לא שמעו על מותו של הקונספט והעמיסו עלינו, יחד עם הצורך לעכל את כל מוצרי החלב האלה, שעה וחצי ברוטו של עלילות צביקה, גל, מרגלית ופאבלו בברזיל הגדולה. הנה צביקה מנענע בקרנבל, הנה פבלו עם גיטרה על החוף, הנה מרגול תיכף מתעלפת והנה גל נגעל מזה שנוגעים בו. אין ספק, היה ים צחוקים, היה ים כוסיות וגם היה ים. אבל לרגע מנהלי המצגת לא מתארים לעצמם שמה שהיה בריו ראוי היה שיישאר בריו, ושעל-אף ניסיונותיהם הנואשים הם כבר לא יצליחו לשחזר את החוויה. כל מה שנשאר הוא תיעוד מחושב של רגעים שמראים לך מעט מאוד מברזיל ומהברזילאים, אבל מספקים הרבה מאוד תובנות על הישראלים ועל הישראליות או על מה שנתפס כיושב בלב הקונצנזוס שלהם.
המשאבה שמזרימה דם ללחיינו, מסתבר, היא מצוות פדיון שבויים. לא משנה שהם עושים חיים משוגעים ומתמסטלים בלי להגיע לקצה, כמאמר השיר החמוד של יובל מרון, עדיין צריך להעלות אותם על המטוס הראשון בחזרה לארץ ולהעמיד אותם במקומם בפס הייצור. לא משנה של מה, של עבודה, של חתונה או של השתתפות בתוכנית ריאליטי שהרווחים שניתן להפיק ממנה מפוקפקים במקרה הטוב.
מעל לכל מרחפת הנחת היסוד שכולם ילדים של החיים, גם אם הם כבר בני עשרים וחמש, כולם כמו מרקו רוצים את אמא. אדיפליים עד העצם ועל המסלול המהיר לשכב בגיל שלושים עם חום גבוה על הספה בסלון של ההורים.
וכך כוכב נולד גרסת ברזיל מחנכת את הדור הבא של המטיילים לשני כללי הברזל של המטייל הישראלי. בהגיעך לארץ זרה, השתדל להימנע מכל מגע עם התרבות המקומית והקפד להסתובב בחבורות גדולות של ישראלים אחרים. מה הטעם להצטרף לאיזה קרנבל שעובר ברחוב כשאתה יכול לשבת בבית קפה ולעשות כפיים למרגול? ברגעים הבודדים שבהם אתה טורח להתחכך עם האוכלוסיה המקומית תשתדל לחתוך כמה שיותר מהר למלון כמו מרגול, להתלונן שהם מסריחים כמו גל או אם הם גם זרים וגם הומוסקסואליים, היה סמוך ובטוח שכל חייהם הם המתינו לרגע שבו יוכלו להיצמד אליך מאחור אליבא דפבלו רוזנברג.
וזה לא שצביקה הדר לא סיפר לנו על כך שבברזיל יש גם עניים שחיים בעוני נורא בפבלות, וכדי להוכיח עד כמה הם עניים וחסרי אונים התנחל להם באמצע השכונה עם דגל ישראל, ספריי ונצנצים באדיבות אבי סלימנוב המעיק. אם אני לא טועה, נגד תופעות מהסוג הזה מחה נמרצות גל אוחובסקי כשההפקה של 'הבלוק' התנחלה לו ברחוב. אבל זה בסדר, דרום אמריקה היא לא חס וחלילה מרכז תל אביב.
כשסוף-סוף כוכב נולד מגלה איזה שהוא עניין להתוודע לברזילאי מקומי, הוא עונה על דרישת הסף של המטייל הישראלי הממוצע. הוא חייב לדבר עברית, וכוכב נולד אכן מתמרצת את הגויים ללמוד את שפת הקודש. מי יודע, אולי הם יזכו לכרטיס טיסה מתנת אל על למדינת ישראל שם יגלו שאם לא קוראים להם נועם חומסקי, הם יזכו לנשק את אדמתה לאחר בידוק ביטחוני מפרך ואולי גם בביקור בבית מעצר מיוחד ל
עובדים זרים.
ואחרי שתרו וחרשו את ברזיל, חזרו השופטים הנכבדים לארץ עם שני מועמדים חדשים. לא צריך להיות בוגר אם.איי.טי בשביל להבין שהגיון כלכלי גדול אין פה, אבל אם מזכירים מספיק פעמים חברת תעופה לאומית מסוימת ואת הקו הישיר שלה לברזיל זה כנראה הופך למשתלם. הנה, הזכרתי. איפה אוספים את הכרטיס?
