רוצח: "לא ידעתי שאפשר להרוג בכדורים קטנים"

כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ייחס לעבדל באסט מסארווה עבירת רצח. נטען שבתאריך 23.12.06, הגיע לתחנת מוניות בטייבה, בבעלות גיסו חביב מסארווה, וביקשו שיעסיקו כנהג. על-רקע זה התפתח ביניהם ויכוח שלווה בצעקות ובשלב מסוים, עבדל שלף אקדח גנוב וירה לעבר גיסו ירייה אחת ממרחק קצר. הגיס נמלט על נפשו, ועבדל המשיך לירות לעברו וקליעים חדרו לעורפו, לגבו, לזרועו ולירכו. הגיס נפל על הרצפה, ועבדל ירה בו פעם נוספת, בעורפו. בגופו של הגיס המנוח אותרו שישה פצעי כניסה של קליעים, שגרמו למותו.

במהלך משפטו הודה עבדל ברוב העובדות שיוחסו לו. הוא אישר שהגיע לתחנת המוניות כשהוא נושא אקדח, שבינו למנוח פרץ ויכוח, ולדבריו, המנוח הלך לכיוון המחסן לא כדי להימלט אלא כדי להביא חפץ שיפגע בו. עבדל כפר בכוונה לגרום למותו של המנוח וטען שהתגונן מפניו והציג מספר גרסאות סותרות לאירוע. באחת מהגרסאות טען שלא שם לב כי המנוח מתבוסס בדמו, שכן ירה לעברו בנשק שקוטרו קטן ולא חשב שאפשר להרוג בכדורים קטנים.

עבדל הגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. בית המשפט העליון קיבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, שגרסתו המאוחרת של עבדל הייתה בלתי עקבית בכל הקשור למקום הירי, למקום עמידתו והימצאו של המנוח, ולאופן שבו התבצע הירי. "מקובלת עלינו גם מסקנתו שגרסה זו לא הייתה ראויה לאמון. במצב זה נותרה בעינה הגרסה הראשונה שנשמעה מפיו של המערער בחקירתו, והיא זו התואמת את הממצאים בזירה, לאמור, המערער 'דלק אחר המנוח עד לכניסתו...למחסן, ובתוך המחסן ירה בו לפחות ירייה אחת בעורפו'".

עוד נכתב בהחלטת בית המשפט כי "אם תוסיף לכך את סוג הנשק בו השתמש המערער [אקדח], איבריו של המנוח אליהם כוון הירי, ובין היתר העורף והגב, שוב אין מנוס מן המסקנה שגם אם המערער לא הגיע באותו יום במטרה להמית את המנוח, החלטה זו גמלה בלבו עובר לירי. באשר לטענה לפיה קדמה לירי התגרות של המנוח, גם בטענה זו לא מצאנו ממש, הואיל והמנוח היה רשאי גם רשאי לסרב להעסיק את המערער, וסירוב זה גם אם הוא נעשה בלשון בוטה, אינו מהווה קנטור המצדיק תגובה אלימה בכלל, והמתה בפרט. לא גילינו בהרשעת המערער שגגה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור".