כשהמוזות (שופטים) מיתממות (ושותקות), התותחים (מחוקקים) רועמים: זהו סיפורו של פינג פונג בין הכנסת לבית המשפט העליון: הנשיא בדימוס ברק נהג לאמר תמיד, בתגובה למבקריו, כי בית המשפט העליון פועל באקטיביזם היכן שהכנסת שותקת ואינה עושה דבר: כך לדוגמה בית המשפט העליון שולח ידו ביחסי דתיים-חילוניים ודת ומדינה, משום שהכנסת אינה עושה דבר בעניין וזאת בשל הצורך לשמור על הסטטוס קוו, שיקולים קואליציונים בלתי כשרים וחשש להרגיז את הגורמים החרדים, שמשקלם הולך וגדל משנה לשנה, בקואליציה. בנסיבות שבהן, מטעמי פחדנות ואי רצון לדרוך על הזנב של החרדים, הכנסת אינה מספקת מענה לשורה ארוכה של סוגיות (יחסי הממון בין בני זוג, גיוס בחורי ישיבה, ועוד), לא נותר לבית המשפט העליון אלא להתערב.
