10,000 שקל לאוצר המדינה, רק 500 לנוסעת שקוללה

המקרה שבגינו הוגשה התביעה התרחש לפני כשנתיים וחצי. רוחמה דגן עלתה על מונית ב"סנטר 1" בירושלים בכוונה להגיע לרחוב עזרת תורה. היא סיכמה עם הנהג על תשלום של 15 שקלים, אולם מיד לאחר שהחל הנהג בנסיעה חזר בו מהסיכום, והודיע לנוסעת שהנסיעה תעלה לה 20 שקלים. היא דרשה ממנו לעצור או להפעיל מונה. הנהג סירב, עצר את המונית והנוסעת ירדה ממנה.

הנהג פנה לנוסעת, הודיע לה שהיעד קרוב והציע לה לעלות. היא נעתרה מתוך מחשבה שהפעם יפעיל הנהג מונה. הוא החל בנסיעה והודיע לנוסעת כי לא היא זו שקובעת את המחיר. כאשר ביקשה להפעיל מונה השיב לה שהמונה מקולקל.

בין השניים התפתחו חילופי דברים שבמהלכם הטיח כלפיה: "יא זבל, חזרתי מבית אבלים...אל תרגיזי אותי, אל תתחילי איתי...את לא דתייה, תורידי את הכיסוי מעל הראש שלך, תלכי ללמוד תורה". הנהג טען מצידו כי הפעיל מונה אולם על הקבלה אותה הציגה הנוסעת נכתב "נסיעה ללא מונה", כאשר שעת התחלת הנסיעה היא 16:36 ושעת הסיום היא 16:36.

כאשר ירדה הנוסעת מן המונית אמר לה הנהג: "הרבה זבל אני מכיר כמוך. בעבר שילמתי קנסות. אני לא מפחד - לא ממך ולא מהמדינה שלך". בהמשך טען כי סגנון הביטוי נבע בשל כך שהנוסעת פתחה את דלת המונית במהלך הנסיעה ורצתה לרדת.

הנוסעת נועצה ברב האם להגיש תלונה, וכשקיבלה "אור ירוק" גילתה אזרחות טובה, ויתרה על עיסוקיה הן לטובת הגשת תלונה במשרד התחבורה והן לשם מתן עדות בבית המשפט. סך החזר ההוצאות שקבע לה בית המשפט עמד על סכום מזערי של 120 שקלים. בית המשפט לא התחשב בבקשתה למשוך את התלונה נגד הנהג - שנקבעו לו 80 אחוזי נכות, סובל מתסחיפים בריאות, נוטל כדורים לדילול הדם על־בסיס קבוע ומקבל הבטחת הכנסה - וקבע כי יש לבכר את האינטרס הציבורי, במיוחד לנוכח עברו של הנהג - 4 הרשעות בעבירות של אי־הפעלת מונה ו־3 עבירות קודמות של התנהגות בלתי הולמת. "אי־הפעלת מונה הינה עבירה כלכלית אשר מבצעה מבקש להגדיל את הכנסותיו תוך עבירה על החוק", כתב השופט כדורי.

חברת המוניות המעסיקה את הנהג לא התייצבה לדיון, למרות שגם היא נתבעת. נהג המונית זוכה מספק מעבירה של אי־קיום חובה בחקירה. כשנה אחרי האירוע, דרש ממנו משרד התחבורה להמציא לידיו את הסלילים המתעדים את הנסיעה האמורה. הוא אמר כי מסר אותם לידי המעסיקה, אך אין באפשרותו לאתר את מעסיקיו. גם משרד התחבורה לא הצליח לאתרם - לא לצורך חקירה ולא לצורך מסירת הזמנות לבית המשפט.

בסיכומו של דבר קיבל אוצר המדינה 10,000 שקלים, והנוסעת רק 620 שקלים - סכום שמן הסתם היה נמוך בהרבה לו הייתה מגישה תביעה בבית דין לתביעות קטנות.