שופטי בג"צ
עדנה ארבל,
אדמונד לוי ו
ניל הנדל, דחו בשבוע שעבר (18.7.10) את העתירה שהגישו מספר חברות מסחריות פרטיות ועוסקים הנותנים שירותים אמבולטוריים נגד שר האוצר,
יובל שטייניץ, ומנהל רשות המיסים,
יהודה נסרדישי, לעניין מתן הישבון בלו בגין הסולר הנצרך באמבולנסים.
במסגרת העתירה ביקשו העותרים כי צו הבלו על דלק (פטור והישבון) שנחקק בשנת 2005, בו מעוגן הסדר הסולר, יתוקן כך שיינתן להם הישבון בלו בגין הסולר הנצרך באמבולנסים.
העותרים טענו לחוסר שוויון ולאפליה פסולה בינם לבין קבוצות משתמשים מסוימות הזכאיות להישבון בלו בגין השימוש בסולר בכלי הרכב המנויים בצו הפטור (רכבים מסחריים המבצעים שירותי הובלה, אוטובוסים זעירים ומוניות). לטענתם מדובר באפליה הפוגעת בחופש התחרות שלהם מול הזכאים בשוק שירותי ההסעה של חולים ובעלי מוגבלויות, וכן בחופש העיסוק שלהם.
בג"צ דחה את העתירה בקובעו כי לא נפל פגם מהותי בהחלטה, שלא להכליל את האמבולנסים בהסדר הסולר, אשר יצדיק התערבות בית המשפט בהסדר הסולר. ביהמ"ש חזר על ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט לא יתערב במדיניות כלכלית של הממשלה כל עוד לא נפל פגם חמור בהסדר שגובש או במנגנון המופעל מכוחו וכי אין לאדם זכות קנויה לפטור ממס.
עוד קבע ביהמ"ש כי הסדר הסולר קובע כלל של מיסוי הסולר, והזכאות להישבון היא בגדר חריג, כאשר כל קבוצה אשר נכללה ברשימת הזכאים להישבון מקיימת רציונל פרטני אשר מהווה את הסיבה להימצאותה ברשימת הזכאים להישבון. המשותף לכלל הרציונאליים הפרטניים של הקבוצות הוא בכך שהם מהווים כלי לקידום יעדים חברתיים וכלכליים. בין העותרים לבין הזכאים להישבון שלכאורה קרובים אליהם במאפייניהם, קיימים הבדלים רלוונטיים ולכן לא ניתן לטעון לאפליה אלא ביחס שונה לשונים. גם אם פעולתם של העותרים חשובה היא, לא ניתן לומר כי החלטת המשיבים שלא להכלילם בהסדר הסולר היא בלתי סבירה או בלתי עניינית. מתן ההישבון נתון לשיקול דעת המשיבים ובידם לבחור את המטרות הראויות לקידום ולקבוע האם סקטור מסוים מגשים יעדים חברתיים וכלכליים כאלה ואחרים אשר יאפשרו לו להיכלל ברשימת הזכאים להישבון.
העתירה נדחתה תוך שביהמ"ש פסק הוצאות לטובת המדינה בסך 10,000 שקלים. את המדינה ייצגה עו"ד ליאורה וייס-בנסקי. העותרים יוצגו ע"י עו"ד דולפין מינצר-כרמון.
