היום לפני 81 שנה, ב-23 באוגוסט 1929, החלו מאורעות תרפ"ט.
מאורעות תרפ"ט היו סדרה של פעולות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים נגד היישוב היהודי בארץ ישראל.
אחת הנקודות הרגישות ביותר ביחסי ערבים-יהודים בירושלים בפרט ובארץ-ישראל בכלל, ומוקד לעימותים רבים, הייתה הרחבה שבחזית הכותל המערבי, בה קיימו היהודים את תפילותיהם.
החמורה שבתקריות שאירעה במקום הייתה בעיצומו של יום הכיפורים תרפ"ט (24 בספטמבר 1928) והיא הסתיימה בעימות בין המשטרה למתפללים יהודים.
המוסלמים החליטו לנצל עימות זה להסתה נגד הציונות וטענו כי הציונים מבקשים לפגוע במקומות הקדושים לאיסלאם. המתיחות סביב הכותל בשנה זו הלכה וגברה והמוסלמים ביצעו פעולות טרור באזור הכותל.
הפרעות החלו כשהערבים, שלא אהבו את העובדה שאוכלוסיית היהודים גדלה ואיתה מספר המתפללים בכותל, זעמו על בקשת היהודים מהבריטים להתקין ספסלים לנוחיות המתפללים. הם פנו ומחו על כך בפני שלטונות המנדט הבריטי.
ב-23 באוגוסט 1929, הפגינו היהודים בכותל על זכותם להיות בעלי הכותל.
הערבים הגיעו למקום חמושים באלות ובסכינים ותקפו את השכונות היהודיות בירושלים.
מירושלים התפשטו המאורעות לחברון, שם נרצחו 66 יהודים והקהילה הוותיקה של המקום שישבה בחברון מאות שנים הושמדה. גם יהודי צפת נפגעו ויהדות עזה, קהילה קטנה אך בעלת עבר היסטורי ארוך בעיר, הושמדה גם היא. במאורעות נהרגו למעלה מ-130 יהודים ומאות נפצעו.
לעומת זאת, יהודי תל אביב וחיפה הצליחו להדוף את מתקפות הערבים בעזרת פעילי ההגנה. למרות שהצלחת ה"הגנה" העלתה את כוחה, בעקבות מעשי הרצח ופעולות הטרור קמו קולות מתוך הארגון שטענו כי אין לשבת ב"חיבוק ידיים" וכי יש לנקוט קו תקיף יותר כלפי הצד הערבי, מה שהביא לפילוג שיצר את מה שנקרא לימים ה"אצ"ל".
מאורעות תרפ"ט היו שונים ממאורעות הקודמים בעוצמתם, במספר הקורבנות הגבוה, בארגון ובשימוש במרכיבים דתיים על-מנת להשיג הישגים פוליטיים.
