"שורת המעשים האלימים ובכללם עבירות המין אותם על-פי הנטען ביצע העורר במתלוננת, מקימים עילת מעצר נגדו ומעוררים חשש ממשי כי מדובר בדפוס פעולה אובססיבי ומסוכן מצידו. כמו-כן, עולה חשש ממשי כי העורר ינסה להשפיע על המתלוננת לחזור בה מגרסתה במשטרה. חשש כזה קיים במובנה כאשר בעבירות מין בין בני זוג עסקינן". כך קבעה (יום ב', 13.9.10) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, בבקשה שהגיש צעיר בן 21 להשתחרר ממעצר עד תום ההליכים, בעקבות כתב אישום חמור שהוגש נגדו עקב מעשי אלימות קשים - מיניים ואחרים - כלפי חברתו הקטינה בת ה - 17.
גם בעידן שבו אחת לכמה זמן מתפרסמת בעיתונות פרשיה מחרידה של אונס קבוצתי של צעירה זו או אחרת, הפרשה הזו חמורה במיוחד.
כתב האישום אשר הוגש נגד הצעיר מגולל מסכת חריפה במיוחד של מעשי אלימות - מיניים ואחרים - קשים במיוחד כלפי המתלוננת, ומצייר תמונה של חבר קנאי אלים ואובססיבי במיוחד, אשר חששו שמא חברתו תעזוב אותו או תדבר בו רעה, גורם לו לבצע בה מעשי אלימות מחרידים.
כמו כל פרשה של אלימות בזוגיות, גם פרשה זו החלה מזוגיות בין הצעיר לחברתו הקטינה, שהייתה אז בת 16, אשר אט אט הפכה שתלטנית ואלימה, בעוד הצעיר אוסר על חברתו לצ'וטט באינטרנט או לפגוש אנשים מלבדו, דורש שתודיע לו היכן היא נמצאת ואוסר עליה לעשות כל דבר - בלא אישורו, תוך שהוא מאיים להורגה אם "תעזוב אותו".
פסק הדין מתאר שורה ארוכה של מעשי אלימות קשים - אשר בעקבותיהם ניסתה החברה להתנתק מהחבר האלים, מה שרק הגדיש את הסאה והוביל אותו לבצע מעשי אלימות קשים ומחרידים יותר. כך לדוגמה לאחר שהשתחרר ממעצר בעניין אחר, וכעס על החברה אשר לכאורה יצאה מביתה בלא רשותו, הוא גרר אותה ואת חברתו לשעבר - ט', לחורשה, שם ביצע בהן מעשי אלימות קשים - היכה אותן, זרק עליהן אבנים, השתמש בצינור גומי שמצא בחורשה בכדי להכותן, ואף שבר בקבוק ואיים על חברתו כי יכה אותה.
הגם שט' הכחישה את המעשים לאחר מכן - משקפיה נמצאו באותה חורשה.
אולם השיא התרחש כאשר באחד הבקרים הגיע הנאשם לבית חברתו, נטל סכין עימו ישנה בכדי להתגונן בפניו, והורה לה תוך איומים להתפשט, אנס אותה, צילם אותה במצלמת הפלאפון בעירום, וגם את האקט עצמו, ואיים כי "יראה זאת לכולם".
כשהגיעה הנערה להתלונן במשטרה הגיע לשם גם הנאשם, וניסה למנוע ממנה בכוח ובאלימות להתלונן. גם לאחר שהתלוננה והנאשם נעצר והוגש נגדו כתב אישום נשלחו חבריו לאיים עליה: "איך היא לא מפחדת להגיש תלונה, הוא עוד יהרוג אותה".
גם הנאשם עצמו טלפן אל הנערה מבית המעצר ואיים כי יהרוג אותה.
הראיה ששוחזרה
בית המשפט המחוזי הורה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים, שכן - ממידת האובססיביות שלו כלפי הנערה וממידת האלימות שהפעיל כלפיה, כולל בכדי למנוע ממנה להתלונן כנגדו או לעזוב אותו, ניתן ללמוד בלא כל ספק על מסוכנותו כלפיה ועל הסיכוי הסביר מאד כי ישבש הליכי משפט, בייחוד כאשר מדובר בחברתו.
בערעורו לבית המשפט העליון הטיח הנאשם במתלוננת עלבונות קשים, כגון שכל הדברים נבדו מ"דמיונה הפרוע" (הגם שנמצאו ראיות חיצוניות לתלונותיה לרבות החבלות על פניה עדות עובדות סוציאלית מזמן אמת, עדות אימה, עדות חברים ועוד), כי ניתן ללמוד מעברה של המתלוננת כי היא "חסרת נורמות בסיסיות בחיים, כמו אמירת אמת, נאמנות, עקביות", וכן כי מעשיו של הנאשם נעשו לכל היותר "מתוך יחסי אהבים בין שני אנשים" (ניסוחים אלו מעלים סימן שאלה, היש בישראל עורך דין המסוגל להתנסח כך? על כתב הטענות חתום עו"ד תאופיק אבו אחמד). כן גרס המערער כי לעניין האינוס עומדת גרסתה אל מול גרסתו.
אלא שאז הוצגה ראיה חדשה - שבית המשפט אפשר לקבלה בשלב הערעור שכן המשטרה נדרשה לזמן בכדי לפענח את הראיה - המשטרה שיחזרה מתוך הפלאפון של הנאשם צילום וידאו של הנערה שוכבת עירומה על המיטה, בוכה ומתחננת לפני הנאשם שיפסיק וקולו שאומר לה "שש...". הנאשם גרס כי צילום הוידאו אינו מוכיח את אקט האינוס, אולם המשטרה ציינה כי בפלפון עוד ארבעה קבצים מחוקים מתאריך האינוס, אשר לא ניתן לשחזרם, אולם על-פי תאריכם ושמם ניתן להניח כי קבצים אלו הם הצילומים האחרים שצילם את הנאשם את המתלוננת בזמן שאנס אותה. ראיה זו אך ורק חיזקה את מסכת הראיות לכאורה אשר עומדת לרעת הנאשם, לדעת בית המשפט העליון, וחיזקה את הכרעתה של השופטת אסתר חיות להמשיך להחזיקו במעצר עד תום ההליכים.
