הדוכנים מהטיילת הצפונית באילת יפונו

עם זאת, אבניאלי אינה מקבלת את עמדתם של בעלי הדוכנים: "דרישתם של הנתבעים, כי המדינה תתיר להם להמשיך לשהות בטיילת, ללא הגבלת זמן כמעט - אינה מתקבלת על הדעת ובית המשפט לא יתן לה יד. טענתם, כי מניין חמש שנות תקופת ההפעלה טרם החל, והוא יחל רק לאחר שיוצבו דוכני הקבע, שתכנן ראש העיר הקודם להציב במקום, התעלמותם המופגנת מהמפגע האסתטי והבטיחותי שיוצרים הדוכנים על הטיילת, כמו גם הפקעת השימוש וההנאה ממנה מידי הציבור - כל אלה עומדים בניגוד לאינטרס החברתי, של הגנה על משאביה הטבעיים של מדינת ישראל ועל זכות הציבור ליהנות בחופשיות מהם".

אבניאלי מציינת, כי פעילות הדוכנים נוגדת את התב"ע, מבוצעת בלא רישוי ונוגדת את רצונה של העירייה להסדיר מחדש את נושא הרוכלות, אם בכלל, באמצעות מכרז לאחר שיפונו הדוכנים ותישקל המדיניות לגבי כל אחד מהנתבעים מחדש, על-פי קריטריונים ברורים.

עוד היא מוסיפה את התרשמותה שלה מהדוכנים: "מדובר בדוכנים אימתניים, הניצבים על רגלי קבע, בלתי פריקים. מרכולתם של הרוכלים גולשת מעבר לדוכנים עצמם. הדוכנים מוצבים משני צדי הטיילת בצפיפות, 'כתף אל כתף', ויוצרים חומה בצורה, שלא ניתן לראות דרכה. הם חוסמים את האפשרות לצפות לעבר הים או ליהנות ממשבי הרוח, כמתחייב בשטח ציבורי פתוח".

במקביל, כאמור, מותחת אבניאלי ביקורת קשה גם על העירייה: "ניתן היה לצפות כי העירייה תנקוט בהליכים לביטולם של ההסכמים ולפינויים של הרוכלים מהטיילת. אולם, העירייה בחרה שלא לעשות כן. מעמדה כנתבעת, המתכחשת לפעולות ראש העיר הקודם וטוענת בשצף קצף, באמצעות בא-כוחה הנוכחי, כי היא מצטרפת לכל טענותיה של המדינה - הוא בעייתי, בלשון המעטה.

"...הנהגת העיר הוחלפה אך דבר כמעט לא השתנה. דוח מבקר המדינה, שפורסם באוגוסט 2010 מלמד, כי חלפו שש שנים מאז דוח ועדת סטרשנוב, שבמהלכן פונו אומנם חלק מהרוכלים, אך בטיילת נמצאו ליקויי תברואה חמורים, הרוכלים מציבים דוכנים כאוות נפשם, והמועקה ממנה סובלים המבקרים בטיילת הולכת וגוברת".

ביקורת אישית נוקבת מוטחת בראש העירייה, מאיר יצחק-הלוי, "אשר הציג בפני בית המשפט מצג, כי מגרש 40, הנמצא ליד מלון מוריה, נבחר על-ידי העירייה לשמש כאתר חלופי לרוכלים. בעת שנערך הסיור במקום, פרס ראש העיר מפות ותיאר כיצד יוקמו הדוכנים במגרש 40.

"רק לאחר הסיור, נודע לבית המשפט ולחלק מבאי-כוח הרוכלים באקראי, מפי בא-כוח קבוצת ה-59 דאז, עו"ד ילון הכט, כי מגרש 40 הוא עורבא פרח. אין כל אפשרות מעשית להעביר את הרוכלים למגרש 40, מכיוון שעיריית אילת ומר הלוי העומד בראשה, חתמו כבר בשנת 2008 על הסכם פשרה עם מלון מוריה, שלא גולה לאיש. ההסכם מגביל את מספר הדוכנים ל-18 או פחות (!) ואוסר הפעלת דוכני מזון ומשקה מכל סוג שהוא.

"ראש העיר הנכבד הוזמן שוב לעדות בבית המשפט. המלל הרב שנשמע מפיו לא סייע להבין, מדוע הציג מצג, כי מגרש 40 נבחר כחלופה על-ידי העירייה, בה בעת שידע היטב, כי כבר בשנת 2008 התקשרה העירייה בהנהגתו בהסכם עם מלון מוריה, המסכל את האפשרות להקים במקום שוק רוכלות אמיתי. לא היה כל מקום להידרש לחלופה זו או אחרת, אלמלא בחר ראש העיר להתרברב בעדותו ואף לנסות לשכנע את בית המשפט ואת בא-כוח הנתבעים, כי מדובר בחלופה ראויה".

לסיכום קובעת אבניאלי: "לאחר שנשמעו כל העדויות ונקבע, כי ההסכמים עם הנתבעים, נחתמו על-ידי ראש העיר הקודם, בחוסר סמכות ואף מתוך רצון לבצע 'מחטף', בטרם ייכנס מחליפו לתפקיד, אני סבורה כי אין מקום להמשך ישיבתם של הנתבעים על הטיילת, ויש להורות על פינויים.

"מאחר שפרנסתם של הנתבעים תלויה בדוכנים, אני מורה כי תינתן להם תקופת התארגנות של 6 חודשים, בטרם יפונו מהטיילת הצפונית. ראוי לה לעיריית אילת, כי תאמץ את הנהוג והמקובל במדינות אחרות, ותדאג למצוא אתר מתאים להקמת שוק רוכלים, במגרש סמוך לטיילת, שיוכשר במיוחד לכך. ראוי גם, כי העירייה תדאג לגבש קריטריונים ברורים לקבלת רישיון לעסוק ברוכלות, ותזמין את כל המעוניין להציג מועמדותו לקבלת רישיון בשקיפות, באופן שוויוני ועל-פי הקריטריונים שייקבעו".

מדובר בדוכנים לממכר מוצרי הלבשה, אמנות וסדקית הפועלים מזה כ-15 שנים בטיילת הצפונית. בעלי הדוכנים הצביעו על ההסכמים שנחתמו עימם ועל הבטחות שלטוניות שניתנו להם בידי קדוש, כהצדקה להמשך ישיבתם בטיילת. לטענתם, אין לגדוע את מקור פרנסתם, רק בשל העובדה שהמדינה נזכרה פתאום לתקוף את שאלת לגיטימיות פעילותם בטיילת הצפונית.

עיריית אילת טענה, כי אין להתיר את המשך פעילותם של הדוכנים. לדבריה, חלק מההסכמים שערך קדוש, נערכו מאחורי גבה של המחלקה המשפטית, בעת שקדוש כבר סיים את תפקידו ולא היה מוסמך להתקשר בהסכמים, והיא מכנה אותם "ליקוי מאורות".

אין מחלוקת, כי ביוני 1998 חתמה עיריית אילת על הסכמים לחמש שנים להפעלת 59 דוכנים לממכר מוצרי הלבשה וסדקית. קבוצת רוכלים נוספת, המכונה "קבוצת שבירו", ביקשה ליהנות מאותם תנאים והגישה עתירה מינהלית, בה ביקשה לקבוע שגם לחבריה מותר להקים דוכנים עם סיום השיפוצים בטיילת.

תוך כדי ניהול ההליכים, התקימה באוקטובר 2003 מערכת בחירות באילת. קדוש הפסיד ובמקומו נבחר מאיר יצחק-הלוי. למרות זאת, חתם קדוש על הסכמי ההפעלה, המתירים לקבוצת שבירו להפעיל דוכני קבע על הטיילת לתקופה של חמש שנים. הסכמי הפשרה אושרו בפסק דין שניתן לבקשתו של קדוש.

אבניאלי קובעת: "ראש עיר הנמצא במעמד של ראש עיר בסיום תפקידו, מחוייב באיפוק ובריסון, כדי למנוע העמדת מחליפו בפני מציאות מוכתבת, שאולי לא תהא תואמת את תפיסותיו וחזונו".