בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה בשבוע שעבר את רוב תביעותיהם של סוכני מכירות לשעבר בקבוצת קלאב הוטל נגד חברת אינטרקלאב שבבעלות הקבוצה. בית הדין מתח ביקורת חריפה ביותר על בא-כוחם של התובעים, עו"ד אייל טל, ואף חייב את התובעים בתשלום הוצאות בסכום יוצא דופן של 480 אלף שקל.

מדובר ב-12 סוכני מכירות שהועסקו בשנות ה-80 וה-90 בשיווק דירות הנופש במלון קלאב הוטל בטבריה. הם ביקשו לקבוע שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בינם לבין החברה ולשלם להם הפרשי שכר שונים, בסכומים של מאות אלפי שקלים. באחד המקרים הסתכמה התביעה ביותר מ-1.5 מיליון שקל.

סוכני המכירות גם תבעו את חברת קלאב הוטל ובעליה, משה בובליל, אך התביעה נגד שני אלו נדחתה על הסף. בית הדין קבע, כי האשמותיהם של התובעים נגד בובליל לא זכו לאישוש כלשהו והתבססו על שמועות בלבד. כמו-כן, מחק בית הדין על הסף חלק מהתביעות בשל התיישנות. הנתבעים יוצגו בידי עוה"ד נחום פינברג וירון קרמר.

בא כוח התובעים ניסה לזרות חול בעיני השופטים

כבר בתחילת פסק הדין אומר השופט אלכס קוגן, כי טל העמיס על בית הדין מאות אלפי מסמכים, אך כאשר היה עליו לציין אסמכתא לטענה כלשהי - אמר סתמית ש"הכל מצוי במסמכים". בית הדין מציין, כי נראה שטל ניסה לזרות חול בעיני השופטים וליצור ערפל כבד, מתוך תקווה שכך יקל עליו לזכות בתביעתו. לדברי השופטים, התנהלותו של טל היא שגרמה לכך שהדיונים נמשכו שנים רבות, ללא צורך.

עוד מציין בית הדין, כי התגלו סתירות מהותיות בטענותיהם של התובעים. כך למשל הם טענו שעבדו שעות ממושכות בשיווק הדירות, אך הסתבר שחלקם הועסקו במשרות נוספות. הם מחו על תנאי עבודתם - אך המשיכו לעבוד באינטרקלאב ואף המליצו בפני בני משפחותיהם ללכת בדרכם.

הרכיב העיקרי בתביעות היה בגין עסקות שלטענת התובעים בוטלו בידי הנתבעת, ואשר בגינן מגיעות להם עמלות של עשרות ואף מאות אלפי שקלים. ואולם, קובע בית הדין, איש מהם לא הציג ראיה כלשהי, הטענות כולן נוסחו על בסיס אומדן, ויומני המכירות המצויים בידי הנתבעים כלל לא הוגשו לבית הדין.

השופטים מרבים להביא דוגמאות להתנהלותו של טל. למשל: הוא טען שיש לשלם לתובעים החזר נסיעות לפי התקשי"ר - אך זה חל, כידוע, רק על עובדי מדינה. דוגמה אחרת: "בישיבות הראשונות היה עלינו לעבור ריטואל די קבוע של המתנה עד שבא כוח התובעים יואיל בטובו להביא את כל הארגזים הרבים של הניירת מהמונית לאולם בית הדין, דבר שגרם לאיחורים ניכרים בשמיעת ההוכחות". במקרה אחר, היפנה טל את בית המשפט למסמך - שהסתבר כדף ריק.

סתירות מהותיות בעדותו של ניסים יניב

חומרה יתרה רואים השופטים בכך שטל שינה בסיכומיו בצורה משמעותית את הסכומים שתבע בשמו של כל סוכן. על כך הם אומרים: "התנהגות והתנהלות מסוג זה לא תיעשה. לא יעלה על הדעת מצב לפיו בא-כוח התובעים יתעלם לחלוטין מסדרי הדין הקבועים בחקיקה מפורשת, ברורה וידועה, ויעשה בכתבי הטענות ככל העולה על רוחו... בא-כוח התובעים לא יעשה דין לעצמו, ובית הדין לא יתן להתנהגות קלוקלת זו יד. לצערנו, התנהלותו הלא ראויה של בא-כוח התובעים, חזרה כחוט השני לאורכו של כל ההליך הארוך אשר התנהל לפנינו".

טל זימן לעדות את ניסן חקשורי וניסים יניב, מי שהיו שותפיו של בובליל בקלאב הוטל ומצויים בסכסוך ארוך וקשה עימו, למרות שהתברר שאין להם מידע כלשהו על תביעה זאת. בית הדין מציין, כי יניב סתר את עצמו בצורה מהותית, כאשר מחד טען שבובליל שלט בדוחות החברה, ומאידך אישר שהוא עצמו חתם עליהן במשך עשר שנים.

לגופן של התביעות קבע בית הדין, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הסוכנים לבין אינטרקלאב (אשר הכירה בכך בעצמה בהליך קודם), אך הם הועסקו לא על בסיס שכר אלא על בסיס עמלות. לאור זאת, כאמור, נדחה הרוב המכריע של רכיבי התביעות. התובעים זוכו בתשלומים הנעים בין כמה מאות שקלים לכמה עשרות אלפי שקלים כל אחד.

בית הדין חייב כל אחד מן התובעים לשלם 30,000 שקל לקלאב הוטל ולבובליל אישית, בשל הטענות הקשות אך חסרות הבסיס שהועלו נגדם. כמו-כן חויבו התובעים לשלם 10,000 שקל כל אחד לאינטרקלאב, בשל התביעות המופרזות שהגישו ובשל "התנהלותו הלא ראויה והלא סבירה באופן קיצוני של בא-כוח התובעים".