בית המשפט העליון הקל בעונשו של מי שהואשם בזריקת אבנים על מכוניות, משום שהיה קטין בעת ביצוע העבירות וההליכים בעניינו נמשכו שנתיים וחצי. בפסק דינו אומר השופט
אליקים רובינשטיין, כי מטרת ההחלטה היא גם להעביר מסר לבתי המשפט בדבר חובתם לנהל הליכים נגד קטינים בכל המהירות האפשרית.
הנאשם, יליד 1991, הואשם כי ב-17.3.08 הציע לחמישה קטינים אחרים לידות אבנים לעבר מכוניות הנוסעות בכביש העולה ליישוב הושעיה, ובהמשך יידה בעצמו אבנים שפגעו בכלי רכב. בשל כך יוחסה לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. הוא הורשע ונדון בבית משפט השלום לארבעה חודשי מאסר בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 שקל; פיצוי לנהגת הרכב בסך 5,000 שקל; פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק הדין, הפחית את הקנס ל-2,000 שקל והותיר את יתר רכיבי העונש על-כנם. על כך הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון, אשר החליט - באופן נדיר - גם לשמוע את הערעור וגם להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות.
בפסק הדין שפורסם אתמול (ב', 10.1.11) מדגיש רובינשטיין: "הטעם היחיד שבשלו התקבלה הבקשה הוא חלוף הזמן מאז העבירה, קרי, שנתיים וחצי עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור, כשהמדובר בקטין שהיה - כאמור - בן 16 וארבעה חודשים לעת העבירה.
"הפרשה עצמה, אילו נדונה תוך זמן סביר יותר, הייתה ראויה בנסיבות לעונש שהוטל, ולא ראינו דופי בהנמקתו של בית משפט השלום, שראה בעין מחמירה השלכת אבן על רכב של 'אזרח מן היישוב' תוך עדות אשר נדחתה כלא אמת, ובהקשר זה של המאסר אושרה בבית המשפט המחוזי. עוד נוסיף, כי ראינו להידרש אך בקצרה לטענות הכלליות של הסניגוריה הציבורית בנושא מדיניות הענישה, שכן לא ראינו תיק זה מתאים לכך.
"מטרת דברינו, לבד מן ההכרעה הפרטנית לגבי המבקש, היא המרצת בתי המשפט, חרף העומס המוטל עליהם, לנהל תיקיהם של קטינים במהירות ככל הניתן. איננו מדברים אך בתיק זה, והדברים נכונים לכל דרגות השיפוט".
רובינשטיין מדגיש, כי המחוקק ראה ייחוד בטיפול הפלילי בקטינים, מתוך הנחה, כי הם נתונים להשפעות שונות ואישיותם טרם נתייצבה. החוק מורה להגיש כתבי אישום נגד קטינים בתוך שנה מיום ביצוע העבירה, ובעניינם חשוב במיוחד להקפיד על הוראת החוק לפיה יש לקיים את הדיון ברציפות, יום אחרי יום.
במקרה הנוכחי, נעברו העבירות ב-17.3.08, וכתב האישום הוגש כעבור שבוע, ב-24.3.08. ישיבות הוכחות קוימו ביולי, אוגוסט, ספטמבר ודצמבר 2008 ופברואר 2009 ולאחר מכן הוגשו סיכומים. הכרעת הדין ניתנה ב-10.6.09, וגזר הדין ניתן ב-16.12.09. בית המשפט המחוזי שמע את הערעור ב-13.4.10, ופסק דינו ניתן ב-14.9.10.
רובינשטיין מוסיף: "מוכר לנו העומס בבתי המשפט, ואנו אחרונים להקל בו ראש; המבקש גם ניהל הוכחות, אך זו כמובן זכותו. לטעמנו, מעבר לתיק זה, על בתי המשפט לעשות כל מאמץ לקדם דיון בתיקי קטינים ככל הניתן".
למרות חוסר האהדה כלפי המערער, שגם כעת לא נטל אחריות על מעשיו, החליט בית המשפט העליון להמיר את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש של ארבעה חודשי עבודות שירות. ביהמ"ש לא התערב ביתר חלקי העונש.
