על כפות השקט

בס"ד לד"ר ביל סיגל
1
שנינו יחד תחת מִטריה אחת.
חתול בוהה
פוסע
על כַּפּוֹת השֶקט.

השֶקט פוסע על
כַּפות
חתול שחור.
2
המִלים
כמו צִפור
רעד קל בִּכנפֶיה.
3
החלון פותח צֹהר
אל חלונִי
בין חלון לִבדידות
נושמת אֶת
ריח השֶקט
המִלים
רוכסות את כפתורֵי הפַּחַד
של חֻלצתי הַכֵּהָה
עד צואר.

בְּבֵית הקָפֶה.
4
המִלים
צועקות בְּלחש
רוקדות בלי ניע
כורעות בֶּרֶךְ
בִּזקיפה
מקיר אֶל קיר.
שֶקט בַּאֲגם השֶקט.
5
האִם השיר
אני
הזבוב אַתְּ אֵשֶׁת העכביש
פורשת קוּרים לֵאות
כמו נהר
אל כנפֵי השֶמש
עיר בלי געגוע

צובעת בלי צליל
אֶת השקיעות בָּאֲגם
את השתיקות
בַּמַּים.
ממעֲמקים
קראתי לִצלילי ערפל.
6
החלון פותח צֹהר
אל חלונִי
בין חלון לִבדידות
נושמת אֶת
ריח השֶקט בְּספל
קפה שחור
מקיר אֶל קיר.

בין גֶשר
המיתרים לְגֶשר הדממה.
7
פרחֵי הגרניום
על אֶדֶן
החלון מעולם לא
חִיְּכו חיוך אחד
של נעוּרים
וְלֹא יְחַיְּכוּ עוד.
הַדֶּשֶׁא שֶל השירים
יָרֹק יותר.
8
החלון פותח צֹהר
אֶל חלונִי
אֶל חלון בדידותי
מִבַּעַד לִצלילֵי הערפל.
המִלים
חולפות על פָּנַי
כְּעִיר שׂרוּטה.
בתים בלי געגוע.
9
המִלים
קוטפות שושנֵי חרדה
בין שפתֵי
הרְעָדָה
על שפת הנהר.
שפתַי החתומות
כְּשפתֵי גבעול שקֵטות
נושרות מִפִּי אֶל האור.
השֵם שפתַי תפְתח.
10
אני
מדַברת בִּלְשון כתיבה
וכותבת בִּלְשון דִּבּוּר
בִּשְׂפַת הפרחים.
השֶקט
נושר מפי כמו עָלֶה
בודד על הדף.
המִלים
קוטפות שושנֵי חרדה
בין שפתֵי
הרְעָדָה
על שפת הנהר.
11
הַשֶּקֶט נוֹשֵׁר מִפִּי
כְּבָצֵק עָלִים
בֵּין סֵפֶל לְקָפֶה
רֵיחַ מַאֲפֶה
נוֹשֶׁמֶת
פְּנִימָה אֶל הָאוֹר.
הַשֵּׁם שִׂפְתֵי גִּבְעוֹל
תִּפְתַּח.
12
בְּדִידותי בְּגַפָּהּ
סַפְסָל בְּגַפּוֹ
הוּא
וְהִיא בְּאַרְבַּע עֵינַיִם.

שֶׁקֶט בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית.
אוֹר יָרֵחַ חִוֵּר.
אישׁ אֵינוֹ עוֹבֵר
מַשְׁלִיךְ כְּפָפָה לַיָּד.

חָתול שָׁחוֹר
יוֹשֵׁב
עַל הַסַּפְסָל בָּעֶרֶב.
בּוֹהֶה מוּלִי אֶל הַקִּיר.
13
כלב
נובח גם נשך אותי
קם לתחיה.
אין לי מִטריה.
14
אני
מדַברת
בִּלְשון כתיבה
וכותבת בִּלְשון דִּבּוּר
בִּשְׂפַת הפרחים.
האם השיר
הוא חמנית צְהֻבָּה
מאירה את
בדידותי
באור
הדמדומים.
צליל בלי געגוע.