ביהמ"ש: ענת אלימלך נרצחה בידי בן-זוגה לשעבר

תנוחת הגופות העולה מהזירה, ממנה עולה, כי בעת הירי שכבה המנוחה על גבה, ואילו המנוח ישב מולה, כשכף רגלו של המנוח נמצאה מונחת על כתפה של המנוחה - לאחר שהזיזה את ידה השמאלית, שהייתה מונחת על חזה והוכתמה בדמה; בהצטרף לעובדה, כי על כף ידו הימנית של המנוח נמצאו סימנים ברורים של האקדח שהיה בבעלותו, סימנים המראים בבירור כי המנוח אחז באקדח הן באחיזה רגילה והן באחיזה הפוכה - כזו של ירי עצמי.

"בהתחשב בעובדה כי מנגד, על כפות ידיה של המנוחה לא נמצאו כל סימנים המעידים על כך שהחזיקה באקדח, מלבד סימן אחד בודד, שהתגלה במקום בו נגע האקדח בכף ידה הימנית לאחר מותה; כשיתר הראיות והממצאים בזירה מתיישבים עם המסקנה האמורה, כמו גם עם העדויות שנשמעו בתיק זה, בכל הנוגע למניע של המנוח לבצע את מעשה הרצח - כל אלה יחד מביאים למסקנה, כי המנוחה נורתה על-ידי המנוח".

הכהן מציין, כי הטענה היחידה עליה התבססה גירסתם של בני משפחת אפוטה הייתה הנתיחה שביצע מנהל המכון לרפואה משפטית, פרופ' יהודה היס. הלה קבע תחילה, כי אלימלך הייתה היורה, אך לאחר ביקור בזירה ובחינת ממצאי המשטרה קבע, כי מסקנה זו היא ב"רמת הסתברות נמוכה".

לאור זאת, המשיך הכהן, יש לקבוע מי שיבש את הזירה כך שאקדחו של אפוטה הונח בסמוך לידה של אלימלך. הוא מגיע גם כאן למסקנה חד-משמעית: "משאין חולק כי אח המנוח [יוסף אפוטה] נכנס ראשונה לדירה ולאחריו השוטר, שראה את האקדח בסמוך לידה של המנוחה- בעל כורחך אתה אומר, כי הוא ביצע את השיבוש".

הכהן גם מצביע על המניעים האפשריים לשיבוש זה: רצונו של יוסף לטהר את שמו של אחיו; והנחתו שהוא המוטב בפוליסה של אחיו, אך דמי הביטוח יישללו ממנו אם יסתבר שאחיו התאבד.

בשולי הדברים מותח הכהן ביקורת קשה על החלטתה של המדינה לסגור את התיק נגד יוסף אפוטה - תחילה מהעדר ראיות ולאחר מכן בנימוק של חוסר עניין לציבור: החלטה זו, "על-אף הודאת המדינה כי קיימת 'תשתית ראייתית מוצקה ביותר' כנגדו בגין עבירת השיבוש, על פניה, נראית תמוהה, לא מובנת, וזאת בלשון המעטה".