חמישה נחתים מכוח המשלוח 22 של חיל הנתחים - קצין, נגד ושלושה מש"קים - עוטרו על גבורתם באפגניסטן מסוף שנת 2009 ועד אמצע 2010.
החמישה שייכים לגדוד 2 בחטיבת הנחתים 2 של דיוויזיית הנחתים 1, שהוצבה במחוז הלמנד.
לוטננט-ג'נרל ג'ון מ' פאקסטון, מפקד כוח המשלוח 2 של המארינס, עיטר את הארבעה בטקס, שנערך בבסיס הנחתים פורט לג'ון בצפון קרוליינה.
סמל ג'וזף מ' פרז, מ"כ בפלוגה F, עוטר בכוכב הכסף. הוא חילץ נחת פצוע, שנקלע להפגזה קשה. ב-27 בדצמבר 2009, הוביל פרז סיור שנקלע למארב, שקיבל סיוע מחמש עמדות מקלעים של המחבלים. כתוצאה מכך היה עליהם לתפוס מחסה, אך איש החוד של כתתו נפצע, ופרז חש לחלצו למרות אש כבדה. הוא רץ כחמישים מטר בשטח פתוח, עד שהגיע לפצוע, וחילצו.
טר"ש לאנס קארני, מפקד כיתת הנשק של פלוגה F, עוטר בכוכב הארד עם עיטור הצטיינות קרבי V. ב-27 בדצמבר 2009, דרומית לכפר לאגוריאן במחוז גארמסיר, נקלעה כתתו למארב, שהצמידה לקרקע בשטח פתוח. למרות זאת, המשיך קארני לירות, והפעיל את מטול הרימונים שלו. אחר כך הוביל את כתתו בהסתערות לאורך כמאתיים מטר, עד שחיסלו את עמדות המקלעים שירו עליהם.
רב-סמל ויליאם היוב, רב-סמל של גדוד 2, עוטר בכוכב הארד עם עיטור הצטיינות קרבי V. הוא השתתף ביותר מחמישים אירועים קרביים בתקופת הצבתו במחוז הלמנד. בשנים-עשר בינואר 2010 עוררו מחבלי טאליבן מהומות במרכז מחוז גארמסיר, ובמהלכן כמעט השתלטו המתפרעים על תחנת משטרה ועל משרדי המושל. רס"ל היוב חש למקום בראש שיירה של כלי-רכב, כדי לסייע לכוח הנצור. השיירה התקבלה במטח אבנים ובאש מקלאצ'ניקובים. למרות זאת, פקד היוב על אנשיו לנצור את האש ולהוציא את הרכב אל מחוץ לאזור האש. כתוצאה מכך שככה המהומה. בהתנהגותו השקולה מנע היוב קרבנות רבים בקרב האוכלוסיה המקומית.
קפטן ברנדון ז' גורמן, מפקד פלוגה E, עוטר בכוכב הארד עם עיטור הצטיינות קרבי V. ב-24 בנובמבר 2009, בהיותו בסיור, ירה מקלע של מחבלים על חוליית הפיקוד שלו. קפטן גורמן ניסה לאתר את מקורות האש, ואז נפגעו קסדתו ונשקו, והוא נפצע מנתז בפניו. למרות זאת, המשיך לשלוט במצב ופיקד על אנשיו, עד שדיכאו את אש האויב, וחיסלו כמה מאנשיו.
סמל ראשון כריסטופר אדאמס, רב-סמל פלוגה F, עוטר בכוכב הארד עם עיטור הצטיינות קרבי V על מעשיו ועל מנהיגותו במהלך כמה אירועים קרביים באפגניסטן.
בשישה-עשר בנובמבר 2009, הוא נענה לקריאת עזרה מחוליה של פלוגתו, שנקלעה למארב. מנהיגותו הנמרצת והתקיפה שברה את רצון האויב להמשיך בקרב, קבע כתב העיטור. שלושה ימים אחר כך, הוביל הסמ"ר את אנשיו להסתערות על עמדות האויב, שנמצאו כ-300 מטר מהם, והבריח את המארב.
