על בית המשפט להעדיף חלופות מעצר, כגון מעצר בית ואיזוק אלקטרוני, על פני מעצר מלא כאשר מדובר בקטינים. כך אומר שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית.
עמית דחה (יום א', 6.3.11) את ערעורה של המדינה על שחרורו למעצר בית של קטין המואשם במעשה סדום בנסיבות מחמירות בילדה בת 14 ותקיפתה. המדינה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו, אך בית המשפט המחוזי בחיפה שיחרר אותו למעצר בית בדירתם של סבו וסבתו, תוך שנקבע שעליו להימצא כל העת בחברת אחד מהם, הותר לו לצאת מביתו שעתיים ביום ונאסר עליו להתקרב לקטינות.
המדינה טענה בערעורה, כי אופי ביצוע העבירות מצביע על דחפים מיניים בלתי מרוסנים ונכונות לספקם תוך עשיית שימוש באלימות ובאיומים. מעבר לכך, על-אף שמדובר במעורבות פלילית ראשונה של הקטין, אכזריות המעשים המיוחסים לו מצביעים על מסוכנות אינהרנטית לציבור, מסוכנות אשר לסבו וסבתו אין את הכלים והניסיון על-מנת להתמודד עימה.
עמית ציין בהחלטתו, כי אכן מדובר בחשדות חמורים ביותר, שהם בבחינת הסיוט של כל אישה, ומכאן ההתלבטות. הוא החליט לדחות את הערעור לאחר שהתרשם שהשופט המחוזי
רון שפירא שקל את כל ההיבטים, וגם משום שמדובר בקטין:
"הקטינות היא שיקול לא רק בשלב הענישה אלא גם לצורך בחינת חלופת מעצר... בית המשפט מחויב לבחון את האפשרות לאיין את הסיכון בדרך של חלופת מעצר. כך בדרך כלל, וכך במיוחד לגבי קטינים כאמור בסעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), הקובע, כי אין להורות על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה".
עמית החליט להותיר את מעצר הבית על-כנו, בתוספת איזוק אלקטרוני. הוא העיר, כי התלבט האם להשאיר את הקטין במעצר מלא, שכן קציני המבחן משתתפים בשביתת העובדים הסוציאליים, אך החליט שאין "להלקותו בשל נסיבות שאינן בשליטתו".
