שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, ממליץ להקריא כתבי אישום בפני שופטי המעצרים, המתבקשים להאריך את מעצריהם של הנאשמים. בכך, אומר עמית, יימנע הסיכון של החזקת נאשמים במעצר בלתי חוקי, כאשר ההקראה אינה מבוצעת תוך 30 יום מהגשת כתב האישום.
עמית מעלה את ההמלצה בשולי החלטתו לשחרר למעצר בית את רועי רווה, עורך דין המואשם בזיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה, קשירת קשר לביצוע פשע, התחזות כאדם אחר, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סם מסוכן. אחד מהנימוקים להחלטה הוא העובדה, כי רווה הוחזק במעצר בלתי חוקי.
כתב האישום נגד רווה, ולצידו בקשה לעוצרו עד תום ההליכים, הוגשו לבית משפט השלום בתל אביב ב-27.1.2011, אך ההקראה נעשתה רק ב-3.3.2011. החוק קובע, כי הקראה תיעשה בתוך 30 יום, ולפיכך הוחזק רווה במעצר שלא כחוק במשך ארבעה ימים.
עמית אומר, כי מאחר שמדי יום מוגשים מאות כתבי אישום, שלצד רבים מהם בקשה למעצר עד תום ההליכים, מתרחשות תקלות של אי הקראה במועד וכתוצאה מכך - החזקה במעצר בלתי חוקי. האחריות למניעת מצב זה, הוא מדגיש, מוטלת הן על התביעה והן על בתי המשפט.
הדרך הטובה ביותר, ממשיך עמית, היא שההקראה תתקיים בפני השופט שידון בתיק, אך לא תמיד הדבר מתאפשר. לכן, הוא מציע לבצע אותה כבר בדיון הראשון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. נכון שהדבר עלול לפגוע בזכותו של הנאשם לקבל את ההזמנה לדיון 14 יום או 48 שעות לפניו (לפי העניין), אך לדעת עמית בדרך כלל כבר מכיר הסניגור ("הטוען בלהט במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים") את חומר החקירה ואת כתב האישום.
ההגנה גם יכולה, מוסיף עמית, לבקש לדחות את מתן תשובתה לכתב האישום. גם במקרה כזה, ההקראה צריכה להיעשות על-פי כל הכללים: על הסניגור לאשר כי הקריא למרשו את כתב האישום, על הנאשם לאשר את דבר הודעתו של הסניגור ושהוא מבין את תוכנו של כתב האישום, והדברים צריכים להרשם בפרוטוקול הדיון.
