בית המשפט העליון קובע (ד', 6.4.11), כי על רופא למסור לחולה מידע לא רק בדבר אפשרויות הטיפול המקובלות, אלא גם על אלו שרק מיעוט של הקהילה הרפואית תומך בהן. לדעת העליון, חובת הגילוי המורחבת חלה לא רק במקרים בהם הדעות בין הרופאים חלוקות בשווה.
הדברים כלולים בפסק דין בו נדחה ערעורם של אם ובנה על דחיית תביעת הפיצויים שהגישו בעקבות לידת הבן. מדובר באחד משני תאומים, שנולדו בשנת 1999 בלידה רגילה, כאשר התובע סובל מפיגור שכלי. התובעים טענו, כי על הרופאים היה ליידע את האם בדבר האפשרות לערוך ניתוח קיסרי, שהיה מצמצם ואולי אף מונע את הנזק שנגרם לבן.
הנתבעים היו שירותי בריאות כללית, בית החולים משגב לדך בירושלים והרופאים שטיפלו באם במהלך ההריון והלידה. הנתבעים טענו, כי מאחר שהפרקטיקה המקובלת בהריונות דומים לאלו שבנדון, לא הייתה עליהם חובה ליידע את האם בכך שיש רופאים הסבורים שיש להעדיף ניתוח קיסרי.
השופט
ניל הנדל דחה גישה זו: "להתרשלות פנים שונים ורבים. כך, למשל, יש שהפרת חובת הזהירות תמצא ביטויה בביצוע רשלני של הליך רפואי מקובל; יש שעצם הבחירה בהליך הרפואי הספציפי תהא בגדר רשלנות; ויש גם שהבחירה בהליך וביצועו היו סבירים, אך לא נמסר למטופל מלוא המידע הדרוש לו לצורך קבלת ההחלטה בין דרכי טיפול שונות".
הנדל מסכים עם השופט המחוזי
יהונתן עדיאל, שדן בתיק וקבע: "גם אם הטיפול הניתן הוא טיפול רפואי ראוי, משקיימות דרכי טיפול חלופיות, זכותו של החולה לפי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, שלא יינתן לו טיפול רפואי שלא מדעת, מזכות אותו לקבל הסבר על דרכי הטיפול החלופיות האפשריות, כדי שיוכל להחליט בעצמו על דרך הטיפול הרצויה לו".
פער הידע רק מעצב את השיח
הנדל מוסיף: "תפקידו של הרופא לטפל בגוף המטופל אינו מקנה לו את זכות הבחירה בטיפול. ההיפך הוא הנכון. האוטונומיה של האדם על גופו מעבירה אליו את האחריות לכוח ההכרעה. אף אין בפער הידע בין המומחה לבין ההדיוט לשלול את זהות האחרון כבוחר, אלא לכל היותר לעצב את השיח ביניהם. בל נשכח, לבחירה בחלופה טיפולית אחת על פני אחרת השלכות לא רק על אורך חיי המטופל, אלא גם על אורח חייו.
"...עולם הרפואה הדינאמי, על חידושיו ופיתוחיו, יוצר כל העת פרוצדורות וטיפולים המעשירים ומרחיבים את מנעד האפשרויות העומדות בפני מטופל. מטבע הדברים, כרוכים הליכים אלה גם בסיכויים ובסיכונים ויש לשתף את המטופל בכל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע.
"...גם אם רופא משוכנע - על סמך ידע וניסיון - כי אופציה טיפולית מסוימת עדיפה על פני רעותה ועמדתו זו מצויה בלב הקונצנזוס הרפואי, אין האמור מהווה סיבה שלא ליידע את החולה. את היתרונות בטיפול מסוים - עליו להסביר, אך את קיומו של טיפול מקובל אחר - אל לו להחסיר. חלופות טיפוליות מוכרות יש להציג בפני המטופל, גם אם רק חלק מהקהילייה הרפואית מאמצת אותן".
למרות קביעה עקרונית זו, נדחה כאמור הערעור משום שלא הוכח קשר סיבתי בין העדר הגילוי לבין הנזקים שנגרמו ליילוד. הנדל אישר את קביעת המחוזי, לפיה הנתבעים יפצו את התובעים ב-40,000 שקל על הפגיעה באוטונומיה בשל היידוע החלקי.
