שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אריאלה גילצר-כץ, הורתה (4.4.11) להשיב לעבודתה של מנהלת נכסי עיריית רמת השרון, עו"ד איילת שושני-ג'ינו, עד לסיום הדיון בתביעתה נגד פיטוריה. גילצר-כץ מותחת ביקורת קשה על הליך פיטוריה של שושני-ג'ינו ועל המסמכים שהוצגו במהלכו.
שושני-ג'ינו שימשה בתפקידה 15 שנים ופוטרה ביולי שעבר, לאחר שימוע. לטענתה, העילה האמיתית לפיטוריה הייתה תביעה שהגישה בשם העירייה כנגד אחותו של ראש העיר, יצחק רוכרברג. העירייה טענה, כי הפיטורים נבעו בשל ליקויים רבים בעבודתה של שושני-ג'ינו ובשל תלונות רבות שהצטברו נגדה.
סתירות בעדותו של גזבר העירייה
גילצר-כץ קובעת: "המבקשת פוטרה מעבודתה מבלי שהוצגה לכאורה בפניה, ובדיעבד אף לא בפנינו, סיבה של ממש לכך ומבלי שמצאנו לכך הצדקה, לכאורה. למעשה, עיון בנימוקי הפיטורים יוצר את הרושם כי הם נתפרו, לכאורה, במיוחד למטרת פיטורי המבקשת ולא היה להם כל בסיס.
"המבקשת הצביעה על קשר אפשרי בין פיטוריה לבין התביעה אשר הגישה, בשם המשיבה, כנגד אחות ראש המשיבה, מר יצחק רוכברגר. מבלי להכריע באם יש או אין קשר מעין זה, התרשמנו, לכאורה, כי הנימוקים שביססו את החלטת הפיטורים היו נטולי בסיס ולאור חשיבות תפקיד המבקשת, דעתנו היא כי יש להיעתר לבקשה".
בית הדין ניתח כמה מן מבין עשרות המסמכים שצורפו לזימונה של שושני-ג'ינו לשימוע והראה, שלמעשה אין כל קשר בינם לבין פיטוריה ואף קשה להבין מדוע חלקם צורפו לזימון, אלא אם כן המטרה הייתה להשחיר את פניה. עוד מציין בית הדין, כי תשובתה של העירייה לעתירה כוללת 192 סעיפים על פני 34 עמודים, אך רק שישה סעיפים על פני עמוד וחצי עוסקים בלב העניין: עילת הפיטורים.
בית הדין גם עומד על כך שמטעם העירייה העיד הגזבר, גיל גורדון, ולא הבכירים שהיו ממונים על שושני-ג'ינו. בית הדין מצא סתירות בין תצהירו של גורדון לבין עדותו וקבע שהדבר "מאיר את המשיבה [העירייה] באור שאינו מחמיא".
"היפוכו הגמור של עיקרון תום הלב"
גילצר-כץ מוסיפה: "אף אם סברה המשיבה
בתום לב כי נפלו פגמים חמורים בהתנהלות המבקשת, היה עליה להציג בפניה את הטענות באופן תם לב ולשמוע את תשובותיה בלב-פתוח ובנפש חפצה. גם אם היינו מקבלות בלא הרהור את גירסת המשיבה לפיה היו נימוקים כבדי משקל לפיטורי המבקשת, היה על המשיבה להציג את טענותיה באופן תם לב בפני המבקשת. העובדה כי המשיבה הציגה גירסה שאינה אמיתית בפני המבקשת, הינה היפוכו הגמור של עיקרון תום הלב".
בסיכום ההחלטה אומר בית הדין: "ישנו טעם רב בהגנה על עובדים אשר פועלים למען הציבור ועלולים להימצא בניגוד עניינים אל מול נבחרי הציבור עקב תפקידם. אומנם לא הוכח בפנינו כי אכן ישנו קשר בין התביעה כנגד אחות ראש המשיבה, אך מנגד לא הוכחה עילה מבוססת לכאורה לפיטורי המבקשת. האופן בו פוטרה המבקשת יצר רושם של מהלך מחושב היטב מהבחינה המשפטית אך חסר כל בסיס, לכאורה, מהבחינה העובדתית.
"איזה מסר ישודר לציבור לו אותה עובדת ציבור האמונה להגן על נכסי הציבור תפוטר ללא נימוק של ממש? פיטורים אלו יש להדגיש, מוכתמים, לכאורה, בקשר לתביעה אשר הגישה העובדת אשר פוטרה כנגד אחותו של מי שמכהן בראשות המשיבה.
"...נוצר בפנינו הרושם כי המשיבה עשתה מאמצים ניכרים ליצור עבור המבקשת עילת פיטורים 'מעשה רוקם', ללא קשר וללא עילה, לכאורה, למציאות בפועל. המסמכים אשר הוצגו בפנינו, ואשר קודם לכן הוצגו בפני המבקשת, היו חסרי משמעות, חסרי עוצמה ונטולי קשר לטענות אשר הועלו כנגדה. נדמה, לכאורה, כי המילים הקשות אשר נכתבו במכתב הזימון לשימוע, בשימוע עצמו, בהחלטת ועדת הפיטורים ובתשובה לבקשה, נכתבו כלאחר יד ומתוך ההבנה המשפטית כי יש לאומרן".
