בג"ץ קובע, כי שר הפנים רשאי לאסור על יציאתם מן הארץ של פלשתינים תושבי יהודה, שומרון ועזה, למרות שאינם אזרחי ישראל. הקביעה נכללת בהחלטה לדחות את עתירתו של פלשתיני, שישראל אסרה עליו לחזור לעזה ובמקביל גם נאסר עליו לצאת מהארץ.
הפרקליטות טענה, כי חזרתו של העותר לעזה תסכן הן את חייו והן את בטחון המדינה. השופטים
אליקים רובינשטיין,
אסתר חיות ו
עוזי פוגלמן קיבלו עמדה זו, לאחר שעיינו בחומר חסוי שהוגש להם. לדבריהם, נראה שהעותר עצמו יודע היטב במה מדובר, וכי מצבו הנוכחי נובע מבחירות שעשה לאורך השנים.
המדינה הציעה לעותר פתרון שיקומי בארץ או בחו"ל, אך הוא דחה את ההצעה. בשל כך, נאסרה עליו היציאה מן הארץ, על-מנת שלא יוכל לחזור לרצועה דרך מדינה שלישית. הוא טען, כי הסמכות להוציא צו שכזה מוגבלת לתחולתו על אזרחי ישראל בלבד, אך כאמור טענה זו נדחתה.
רובינשטיין מנתח את התקנות העוסקות באיסור היציאה מהארץ, והקובעות בין היתר שלא יחולו "על מי שנמצא בישראל מכוח רישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור". לכאורה בכך נפטר העותר מתכולתן, אך רובינשטיין ממשיך לתכלית התקנה. זו נועדה אך ורק לאפשר לתיירים לעבור מישראל לארצות אויב, ואינה חלה על תושבי השטחים שאינם תיירים בישראל אלא בעלי "זרות מיוחדת".
רובינשטיין מסיים: "מצבו של העותר אינו פשוט לשון המעטה שבהמעטה, ודלתם של גורמי שירות הביטחון הכללי צריכה להיות פתוחה כדי לנסות לתת מענה לצרכיו ככל שיהיו. כאמור, בעבר נדונו תוכניות לשיקום העותר יחד עם בני משפחתו - אלא שדבר זה הופסק עקב עמדת העותרים בעתירה זו. משהוברר המצב המשפטי, ועמדת המשיבים השוללת את חזרת העותר לרצועת עזה אושרה משפטית לגופה, אנו מקווים שהצדדים ישכילו להידבר ולמצוא פתרון שיקומי הולם".
