נייר עמדה של מכון ירושלים לחקר שווקים קובע, שניצולי השואה אשר מקבלים את קצבאותיהם ישירות מממשלת גרמניה, זוכים לתנאים נדיבים יותר ביחס לאלה המטופלים על-ידי מדינת ישראל. הנייר נערך ע"י בועז ארד, מנתח מדיניות במכון.
לטענת המכון, בניגוד לרציונל שביסוד הפיצויים - אשר נועד ראשית כל לפצות את הקורבנות ויורשיהם על בסיס זכות ולא חסד - ניתבה מדינת ישראל את הסדר הפיצויים עם ממשלת גרמניה למימון תוכניות הממשלה על חשבון הניצולים, בהעמידה אותם כעניים בפתח הנדרשים לחסדי הרשויות.
הרשויות מתישות את הפונים
רשויות אלו מצידן, נטען בנייר העמדה, לא עשו את הנדרש על-מנת לתקן עיוות זה, ובמקרים רבים פועלות על-מנת להתיש את הפונים אליהם ולהאריך את מסלול המכשולים הניצב בפניהם. התוצאה הטראגית של התנהלות זאת היא ששני שלישים מן הניצולים לא קיבלו פיצויי נכות אישיים בגין מאורעות השואה, כיוון שנפטרו בעוד הם ממתינים לפיצוי. בשנת 2000 עמד מספר מקבלי הקצבאות מאוצר המדינה במסגרת הלשכה לשיקום נכים (ובשמה החדש: הרשות לזכויות ניצולי השואה) על 40 אלף איש, בעוד מספר הניצולים שחיו בישראל במועד זה נאמד ב-300-240 אלף.
עוד טוען ארד, כי הנכים שזכו לקבל קיצבה בתיווך מדינת ישראל ניזוקו בהיקף כולל של 7.8 מיליארד שקל ביחס לקיצבה שהייתה מוענקת להם אם היו מקבלים אותה ישירות מגרמניה, ובחישוב ממוצע- 1.6 מיליון שקל לנכה. מדינת ישראל הפכה את האוכלוסיה החלשה ביותר מבין קורבנות השואה לתלויים בשירותי הסעד והסיוע, שגם אותם הם מתקשים לקבל. מצב זה ניכר מהיותם של ניצולי השואה רוב בין הסובלים מעוני בגילאים שמגיל 70 ומעלה.
מדינת ישראל ממשיכה לדרוש תמיכה מוועידת התביעות על-מנת לממן פרויקטים ציבוריים (כגון בתי חולים ומוסדות אחרים) מכספם של ניצולי השואה. בכך נמשכת ההתנהלות הרואה בכספים שיועדו להטיב עם הניצולים ולהשיב רכוש לבעלים, כספים זמינים למטרת הקלת לחצים תקציביים של מדיניות הממשלה - טוען ארד.
מעל 61 מיליארד שקל ששולמו על-ידי ממשלת גרמניה למדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים ומיליארדים רבים נוספים, נצברו ברכוש והשקעות אשר נותבו למטרות שונות, אך רק 53% מסכום זה הועברו לניצולים במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים.
רק עשרה נכסים הוחזרו
טענה נוספת היא, כי נכסי נספים וניצולים הנמצאים בידי מדינת ישראל שווים יותר מ-800 מיליון שקל, אך מדינת ישראל מתייחסת למשימת ניהול הרכוש והחזרתו ברשלנות ובעצלתיים. במשך השנתיים הראשונות לפעולתה, "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" הצליחה להחזיר נכסים בסך 5.5 מיליון שקל בלבד לעשרה יורשים מתוך 110 יורשים ובעלים מוכחים. מחיר התפעול של החברה בשנתיים אלו היה יותר מ-20 מיליון שקל.
המכון מוסיף ואומר, כי הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר נושאת באחריות לעובדה שניצולים רבים אינם מודעים לזכאותם לפיצויים או הטבות. ניצולים רבים אינם יודעים על זכויותיהם הכוללות החזרים חלקיים של מס קנייה ומע"מ, הלוואות ומענקים מיוחדים, פטורים מתשלום אגרות כגון אגרת
רשות השידור ועוד, והלשכה לא יזמה פנייה אליהם על-מנת לידעם בכך.
אחת הזכויות המוקנות בחוק היא קבלת תרופות בחינם. זכות זו לא הובאה לידיעת הניצולים, למרות שניתן היה ליידעם בקלות בדיוור דרך מאגרי המידע של הביטוח הלאומי, על-פי מקומות לידה ותאריכי לידה.
לבצע רישום מקיף של הניצולים
לדעת המכון, על מדינת ישראל לבצע מיידית סקר לאיתור ורישום ניצולי השואה החיים בתחומה ולהשיג לראשונה מידע אחוד ומדויק על מצבם, צרכיהם, הרכוש שהיה בידם ערב השואה והאובדן שחוו. יש לבצע זאת תוך חודש, תוך הפעלת כל ארגוני המתנדבים, הרשויות הציבוריות והזרועות הממשלתיות הנוגעות בדבר.
על מדינת ישראל להכיר בזכות הרכוש של הניצולים ויורשיהם, לחשוף את כל המידע אודות רכוש, בחלקות קרקע, מניות, פקדונות, יצירות אמנות ועוד, באופן נגיש ומרוכז, ולהעביר אותו לידיהם בהליך מזורז. כבר במהלך הסקר יש ליידע את הניצולים ובני משפחותיהם על זכויותיהם.
יש להעביר כל תכולת החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה למסגרת הטיפול של איל"ר (הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש), המטפל גם הוא בהשבת הרכוש היהודי. הסכום שיחסך יאפשר את יישום רוב ההמלצות של ועדת דורנר בקשר לאספקה של צורכי קיום, בריאות, סעד נפשי, צרכים חברתיים וכן צרכים בתחום הביטחון, הפנאי והתרבות.
יש לתבוע מן החברה לפרסם במלואן את רשימות הנכסים ושווים על-מנת ליצור תמריץ לאיתור יורשים. פרסום שווי כל נכס יאפשר לעורכי דין המתמחים בנושא לאתר יורשים ולפעול להשבת הנכסים, כנגד עמלות שיסוכמו מול היורשים.
עוד קורא המכון להפעיל מנגנון תשלום מיידי שיעביר לכל אחד מהניצולים שקופח לאורך השנים ו/או ליורשיהם את ההפרשים לתיקון העוול שנגרם להם, בסכום כולל של 7.8 מיליארד שקל.
