"הוציאו לי שם של מישהו שאין גבולות ליכולת שלו. האמת היא, שכל ימינו חיינו על אוברדרפט. אחרי שהייתי עורך דין וגמרנו את כל החסכונות, חייתי ממשכורת ראויה של איש ציבור בישראל. אבל כשאתה מדבר על ארבעה ילדים שלומדים באוניברסיטה, ואחד רוצה ללמוד בניו-יורק ואחד רוצה ללמוד בפריז, זה מאוד לחוץ". כך אמר (יום ב', 6.6.2011) ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, בעדותו על פרשת ראשונטורס.
בשל כך, הסביר אולמרט, הייתה הבנה שילדיו יכולים להשתמש בנקודות הנוסע המתמיד שצבר בנסיעות למען הארגונים. זאת, עד שוועדת האתיקה של הכנסת התייחסה לכך ב-2007. "היה ברור שהילדים נוסעים על נקודות. אם אין נקודות - לא נוסעים, אלא אם כן היה משהו חריג ומימנו את הנסיעה מכספנו הפרטי.
"מעולם לא היה אדם כלשהו ששמע ממני, בצורה עקיפה או ישירה, שאני רוצה שיצבור עבורי כספים. הפעם הראשונה ששמעתי על זה הייתה כאשר באו לחקור אותי על זה, באותו היום שהשמיים נפלו והייתי צריך להפסיק להיות ראש ממשלה", סיים אולמרט בציניות.
המלצה של חבר
על היכרותו עם ראשונטורס אמר אולמרט, כי זו החלה לפני כ-30 שנה, בהמלצתו של חבר שלדבריו משרד זה ידע להשיג את המחירים הנוחים ביותר. לדברי אולמרט, אין לו כל קשרי ידידות ויחסי אמון עם בעלי המשרד; הקשר היה מקצועי בלבד ולא אינטנסיבי. "לפעמים כהפגנת שירות כשהיו צריכים ברגע האחרון לשנות כרטיס, הוא היה מחכה לי בשדה ונותן לי בעצמו את הכרטיס, וזהו. אני לא זוכר שהם אי-פעם נכנסו אלי לחדר".
לדברי אולמרט, גישתו הייתה ש"כל הנסיעות הציבוריות שלי צריכות להיות מכוסות בתנאים שלי שידעו אותם". לגבי נסיעותיו הפרטיות אמר, ששילם לראשונטורס במסגרת חשבון פרטי "כשהיו אומרים לי שצריך לשלם, כמו הנוהל שהיה לי עם רופא השיניים שלו וחנות המכולת של דודי במושבה הגרמנית". עוד אמר, כי לא עסק אישית בניהול תשלומיו לראשונטורס, אלא סמך על אנשיו שיפנו את תשומת ליבו. להערכתו, חובו למשרד עמד על סדרי גודל של 1,500-1,000 דולר בטרם נפרעו, והוא שילם כאשר
שולה זקן הפנתה את תשומת ליבו לכך.
