שופט בית משפט השלום בראשון לציון,
אברהם הימן, הרשיע (יום ה', 16.6.11) את בועז חכים וציון בבא במירמת "פונזי" בהיקף של 10 מיליון שקל. חכים היה בעלי "פיצוחי הקניון" בקניון בת-ים, ואילו בבא היה באותה עת שוטר ביחידת ליווי העצורים של משטרת מחוז תל אביב, וכעבודה נוספת, עבד אצל חכים.
עסקיו של חכים נקלעו להפסדים ולחובות, ולפיכך רקם תוכנית על-מנת להיחלץ מהמצוקה הכספית ושיתף בה את בבא. על-פי הרעיון, היה על השניים לשכנע אנשים להשקיע אצל חכים כספים, אשר ישאו תשואה גבוהה ביותר - למעלה מ-2% בחודש.
השניים רכשו את אמונם של קורבנות המירמה, בכך שהודיעו להם, כי יוכלו לקבל את כספי השקעתם בכל עת שירצו בכך. כמו-כן סיכמו השניים, כי ימסרו לכל "המשקיעים" צ'קים אישיים שלהם לביטחון, והעיקר הוא בפיתוי להשקיע בדמות התשואה המובטחת. עוד הציגו בפניהם, כי חכים מנהל עסקים מצליחים ורווחיים ביותר ומבצע עסקות בסחורות, בנדל"ן או במניות המניבות רווחים גבוהים, כמו גם משקיע כספים אצל גופים עסקיים אחרים.
בבא הביא את חבריו השוטרים
היזם העיקרי היה חכים, ואילו על בבא הוטלה המשימה לגייס משקיעים מקרב השוטרים ביחידת ליווי העצירים. כתב האישום נבנה כך, שככל שמדובר במתלוננים שהם שוטרים ואשר השקיעו כספיהם באמצעות בבא, העבירות של קבלת דבר במירמה, גניבה בידי מורשה והוצאת או בחלק מהאישומים - צ'קים ללא כיסוי - מיוחסות לשני הנאשמים. לעומת זאת, בכל אותם מקרים בהם המתלוננים הם אלה שנתנו כספיהם בידי חכים בלבד, הרי שהעבירות מיוחסות לו בלבד.
חכים ובבא טענו, כי פעלו
בתום לב ללא מחשבה פלילית מתוך מגמה עסקית מובהקת. לדבריהם, את כספי המשקיעים השקיע בהשקעות שונות שהניבו רווחים גבוהים יותר מאלה ששילם למשקיעים. ואולם, הגורמים אצלם השקיע הכספים רימו אותו ואף הילכו עליו אימים בהיותם לדבריו גורמים "בשוק האפור". משום כך, נבצר ממנו לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי המתלוננים השונים.
על הקורבנות שהעידו בפניו, אמר הימן: "רובם ככולם העידו בכנות רבה, בכאב רב עד כדי בכי, אודות נסיבות אובדן כספיהם לאחר שנפלו ברשתם של הנאשמים. אך הכאב, התסכול והזעם הרב כוון כלפי הפרת האמון שנתנו במי שהיה חברם ליחידה המשטרתית - בבא או חבר קרוב משנים רבות או בן משפחה - חכים".
"חכים עשה רושם שלילי ביותר"
הימן קובע: "מתוך העובדות שעלו במשפט זה, אני קובע באופן חד-משמעי כי אין ממש בגירסת הנאשמים. מתוך העובדות עולה ברורות כי בין השניים: חכים ובבא התקיימה שותפות. אין נפקא מינה למניעי השניים במסגרת שותפות זו. המניע הברור הוא עשיית רווח כספי תוך הולכת שולל של בני אדם תמימים אשר יצרם האנושי, ככול אדם, גבר עליהם. היצר האנושי להפיק רווח כספי הוא טבעי, וככל שהוא מנוצל לגניבה או להוצאת כספים במירמה על-ידי אחר הרי האחר עובר עבירה פלילית.
"יש להבין עניין בסיסי ועקרוני בנושא בו אנו עוסקים, והוא נעוץ בשיטה. השיטה, כשהיא לעצמה, יוצרת מערכת נסיבות שיש בהן כדי מיצג שווא. אדם מציג עצמו כמי שיש בכוחו לתת תשואה חודשית גבוהה ביותר, לשון המעטה. תשואה שאין להשוותה לכל השקעה אחרת.
"יש ואותו אדם יציג עצמו כאשף פיננסי ויש שיציג עצמו כבעל חוש עסקי מפותח ביותר, או בעל יכולות כלכליות אחרות. וגם אם אותו אדם, יציג עצמו כמשקיע בשוק אפור או אצל גורמים אחרים, ועולה בידו, מדי חודש בחודשו לתת אותה תשואה אדירה, מפתה, שהיא אינה אלא מלכודת הדבש, הרי מערכת נסיבות זו, הנעוצה במלכודת הדבש היא מיצג השווא. והכול משום יצר האדם הגורם לו ללכת שבי ופתי משום שהוכה בסנוורי הכסף הקל.
"שמעתי עדותו של חכים, עד זה עשה רושם שלילי ביותר. כל התנהלותו היא התנהלות נכלולית שכל כולה דברי ומעשי שקר ומרמה. איני נותן אמון בגירסת הבדיות שבפיו לפיה השקיע כספים אצל גורמים בעולם הפשע או בשוק האפור. סיפור זה לא נוצר אלא כדי לתעתע. למעשה אינני נותן אמון בדבר כלשהוא שיצא מפיו".
המשיכו בתרמית גם כאשר הקריסה הייתה ברורה
הימן מוסיף: "גם כאשר היה ברור לחכים, ומתוך מעורבותם המשותפת של השניים היה ברור גם לבבא, סמוך לחודש פברואר-מרץ 2006 כי אין סיכוי שהשניים יעמדו בהחזרי הריבית החודשית, וכי למעשה המבנה שבנו שניהם קרס, המשיכו השניים לשדל קורבנותיהם להשקיע כספים ואף לנסות לשכנע קורבנות נוספים לעשות כן. העובדה המדהימה היא שלמרות ששניהם ידעו כי אין סיכוי להחזיר כספי הקורבנות הרי שסמוך לחודש מרץ 2006 ניסו לשדל הקורבנות תוך הבטחה להעלות אחוז התשואה באופן מופרז עוד יותר".
הימן גם מותח ביקורת חריפה על אופן ניהול המשפט בידי חכים ובבא וקובע, כי סניגוריהם האריכו אותו ללא צורך וגרמו לכך שיימשך ארבע שנים.
