כספים שנאספו לצורך טיפול באדם שחלה ולא נוצלו בשל פטירתו, יועברו לקרן שתשמש למטרות דומות בעתיד. כך קובע (26.7.11) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
מנחם רניאל.
בתו של עובד בחברת החשמל חלתה בסרטן, עובדי החברה תרמו 227,000 שקל לסיוע בטיפולים והכספים הופקדו בחשבון נאמנות. החולה נפטרה לפני שנעשה שימוש בכספים, ושניים מהעובדים תבעו להשיב להם את חלקם - 5,000 שקל לכל אחד. לטענתם, כוונתם כאשר תרמו את הכסף הייתה שאם לא ייעשה בו שימוש, הוא יוחזר להם. היועץ המשפטי לממשלה תמך בבקשה, אך רניאל דחה אותה.
רניאל דן באריכות בשאלת ייעודם של כספי צדקה כפי שנפסק בהלכה ומסיק, "שגישת המשפט העברי בצדקה היא גישה של זכויות - או זכות הנותן לפי אומד דעתו, או זכות המקבל בצדקה פרטית". בפסיקה הישראלית, הוא מוסיף, אין תקדים לסוגייה זו, ואילו במשפט האמריקני נקבע שבמקרים כאלו יש להעביר את הכסף למטרות צדקה אחרות.
חוק הנאמנות קובע: "נתבטלה נאמנות, רשאי בית המשפט לקבוע מה ייעשה בנכסיה, והוא יורה על העברתם למטרות חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, סעד, בריאות או ספורט, הכל לפי תנאי הנאמנות ולפי אומד דעתו של יוצרה". ואולם, אומר רניאל, התובעים במקרה זה אינם יוצרי הנאמנות אלא מי שנרתמו לסייע לה, ולכן אומד דעתם אינו הקובע.
רניאל אומר: "המחוקק החליט, שכאשר מעבירים נכס לנאמנות, הוא אינו עוד רכושו של יוצר הנאמנות. יוצר הנאמנות עשה מעשה טוב, ויצר נאמנות. אנשים טובים תרמו גם הם מכספם למטרת הנאמנות. הם חדלו להיות בעלים של כספם. המעשה הנאצל כבר נעשה. עכשיו הכסף ישמש למטרת הנאמנות, ואם התבטלה, למטרה מבין המטרות המנויות, הקרובה ברוחה למטרת הנאמנות ולרצון המשוער של יוצר הנאמנות. ודוק, אין מדובר ברצון המשוער של יוצרי הנאמנות היום, לאחר שהנאמנות התבטלה, אלא ברצון המשוער של יוצרי הנאמנות כאשר עשו את המעשה הנאצל של יצירת הנאמנות".
במקרה הנוכחי, תרמו העובדים כדי לסייע לחברם לעבודה ולבתו החולה. הם לא תרמו לאדם הספציפי, אלא לחבר לעבודה. לכן, אומר רניאל, מן הראוי שהכספים יישמרו לאותה מטרה: מימון טיפולים מצילי חיים בבני משפחה קרובים שחלו במחלה קשה. מאחר שמדובר בעובדים רבים, הוא מוסיף, הרי שלמרבה הצער יש לשער שהדבר יתרחש - ואז הכספים יהיו זמינים במהירות ובקלות. לבסוף קבע, כי הקרן תשא את שמה של המנוחה.
