אגרקסקו בדרך לפירוק: אין הצעות לרכישת החברה

חברת אגרקסקו צפויה להיכנס להליכי פירוק, לאחר שהתברר שאין כל מועמדים לרכישתה. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, אומנם האריכה (ג', 30.8.2011) עד 11 בספטמבר את הקפאת ההליכים נגד החברה, אך ציינה במפורש שהדבר נועד לאפשר מעבר מסודר מהקפאת הליכים לפירוק, כולל הגשת בקשת פירוק.

אלשיך מותחת ביקורת קשה על כל הצדדים שהיו מעורבים בקריסת החברה. לדבריה, מנהליה של אגרקסקו למעשה לא ניהלו אותה; המדינה, שהיא בעלת השליטה בפועל בחברה, לא פיקחה על הנעשה בה, נהנתה מהשליטה בה אך סירבה לסייע לה עם קריסתה; ואילו המשקיעים המוסדיים, שרכשו אג"ח של החברה במאות מיליוני שקלים, לא ביצעו בדיקות של ממש לפני השקעתם.

הנאמן בהקפאת ההליכים, ד"ר שלמה נס, הודיע, כי חברת כסלו - שהגישה את ההצעה הממשית היחידה לרכישת אגרקסקו - חזרה בה לאחר שהצעתה נדחתה בידי אסיפת בעלי האג"ח. אלשיך ציינה, כי ממילא משמעותה של הצעה זו הייתה תשלום של 15% מהחוב לבעלי האג"ח, סכום הקרוב מאוד לסף בו בית המשפט לא יאשר אותה ויעדיף הליכי פירוק.


עמדת האוצר - של "כאן ועכשיו"


עוד התברר בדיון, כי המדינה עומדת על התנגדותה לסייע לאגרקסקו, וכי הדרג המקצועי באוצר הגיע למסקנה שהחברה מיותרת. על כך אומרת אלשיך, כי נראה שזוהי עמדה של "כאן ועכשיו", המתעלמת מהנזקים שייגרמו לייצוא החקלאי, מהעובדה שהביטוח הלאומי יידרש לשלם דמי אבטלה למאות עובדים ומנזקים נוספים שייגרמו למשק.

נס ציין בהקשר זה, כי נפילתה של אגרקסקו תשפיע על הבנק הממשלתי הגרמני, אשר מימן את הספינות שרכשה אגרקסקו בעסקה שתרמה רבות לקריסתה, ואשר מממן גם הקמת טורבינות של חברת החשמל. לדבריו, חוסר האכפתיות וההתעלמות של פקידי האוצר מגורלה של אגרקסקו "לא מובנת לחלוטין. הם לא בתיק". עו"ד פוזנר, נציג החברה הגרמנית שבנתה את האוניות, טען שפניותיו למשרד האוצר נענו במילים "מה אתה רוצה, זה בהליך משפטי בבית המשפט".

נציגת המדינה, עו"ד קרן יוסט, טענה שהמדינה אינה יכולה להזרים כספים לפני שייבדק מה אירע באגרקסקו. "בכל הצער בבדיקה שנערכה במדינה עם הגורמים המקצועיים עולה, כי אומנם נצטער אם החברה לא תפעל, אך בסופו של דבר, עמדת הגורמים המקצועיים היא שהחברה אינה נדרשת", מסרה יוסט.


ה"פתולוגיה" אחזה בכל איבריה


אלשיך אומרת בהחלטה, כי בית המשפט אינו יכול לכפות על הנושים להסכים להסדר, במיוחד כאשר מדובר בקבוצת הנושים הגדולה ביותר, ואין לדרוש מהם שיהיו אלטרואיסטים וישקלו שיקולים שמחוץ לאלו שלהם. היא תמהה, כיצד זה לא הצליח נס להביא אף הצעה, בעוד בתחילת הדרך הצהיר שוב ושוב עד כמה גבוה ערכה של אגרקסקו.

עוד אומרת אלשיך, כי עם כל הצער שבקריסת חברה כה ותיקה, על כל ההשלכות הנובעות מכך, אין בית המשפט יכול להפוך תוצאה של אסיפת נושים. לדבריה, החברה הגיעה להקפאת ההליכים כאשר מצבה כבר חמור ביותר, וה"פתולוגיה" אחזה בכל איבריה: "מבנה בזבזני ובלתי יעיל; מבנה עסקים בעייתי, שיצר בעיות משפטיות סבוכות; השקעה מסיבית באוניות, אשר הלכה למעשה תרמה מאוד לשקיעת החברה עצמה למצולות חדלות הפרעון".

אלשיך מוסיפה: "מעטים מאוד הם הגורמים הנוגעים לאגרקסקו, שלא עולה תמיהה נוכח התנהלותם טרם הקריסה ולאחריה. מצב זה, כמעט וניתן היה להשוותו לטרגדיה יוונית, בה כל אחד מן הגיבורים ממלא את חלקו העגום בהשתלשלות העניינים, וסוף כולם להבטיח כי אותו 'צו גורל' עגום, אשר אינו מיטיב עם איש מהם, יתממש הלכה למעשה ויביא לקץ הבלתי נמנע".

על המשקיעים המוסדיים אומרת אלשיך, כי עולה "חשש כבד כי התרשלו התרשלות קשה בבדיקת דוחות החברה והתנהלותה". היא מעלה את האפשרות, כי הם הסתמכו בצורה עיוורת על כך שהמדינה לא תתן לחברה ליפול. על המדינה היא אומרת, כי הסתתרה מאחורי שרשור של ישויות משפטיות כדי לא לתרום להצלת אגרקסקו, למרות שנהנתה מהשליטה בה, והתעלמה מההשלכות ארוכות הטווח של קריסתה.