פרקליטות המדינה גיבשה טיוטת כתב אישום נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, בעבירות של לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ופגיעה בניהול תקין של עסקי תאגיד בנקאי. המחלקה הכלכלית בפרקליטות הודיעה (יום ב', 5.9.11) לבאי-כוחו של דנקנר, כי יוכלו להתייצב לשימוע לפני ההחלטה הסופית.

כמו-כן הודיעה הפרקליטות לבאי-כוחה של מזכירתו לשעבר של דנקנר, חגית מלכה, כי יש כוונה להעמידה לדין על עבירות הלבנת הון באחת הפרשיות שבהן נחשד דנקנר. הפרקליטות החליטה לסגור את תיקיהם של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלמה נחמה, של דירקטור בבנק, רונן ישראל ושל איש העסקים רפאל ברבר, שנחקרו באזהרה בפרשה. החלטה בעניין נוסף שנחקר כלפי דנקנר ובעניינו של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, תתקבל בהמשך.

השותף של דנקנר קיבל מהבנק 25 מיליון דולר


החשד המרכזי נגד דנקנר נוגע לעסקה בה רכש בנק הפועלים את השליטה בבנק הטורקי פוזיטיף (2008-2005). דנקנר, שהיה אז סגן יו"ר הבנק ולאחר מכן היו"ר שלו, השתתף באופן פעיל בדיוני הדירקטוריון, שאישר את הרכישה במשותף עם קרן RP שבבעלות רפאל ברבר. ואולם, דנקנר לא גילה שלקרן זו יש קשרים ענפים עם קבוצת אלרן, שהייתה בבעלותו ובבעלות בני משפחתו, ואשר מניותיה היוו את מרבית הונו. כך היה גם כאשר דירקטוריון הבנק אישר לרכוש את מניותיה של RP בבנק פוזיטיף תמורת 25 מיליון דולר. הקשרים עם RP, טוענת המדינה, היו משמעותיים מאוד לאלרן, אשר מצבה הורע במידה ניכרת באותה עת.

סעיף נוסף בטיוטת כתב האישום עוסק בהלוואה בסך 5 מיליון אירו שביקש דנקנר בנובמבר 2008 מבנק DHB, השייך להליט צ'נגלולו, איש עסקים טורקי, בעל מניות מיעוט (30%) בבנק פוזיטיף. דנקנר קיבל את ההלוואה במרץ 2009, בשיאו של המשבר הפיננסי, כאשר לא יכול היה לקבל אותה מכל מקור אחר בשל מצבה הקשה של אלרן.

לטענת המדינה, דנקנר לא דיווח לדירקטוריון על הלוואה זו, כאשר במקביל פעל במסגרת תפקידו כיו"ר לאשר חלוקת דיבידנד בבנק פוזיטיף אשר היטיבה עם צ'נגלולו. כמו-כן, פעל לכך שהדירקטוריון יאשר רכישת 4.82% ממניות בנק פוזיטיף מידי צ'ינגלולו תמורת 15 מיליון דולר. לטענת המדינה, מדובר בקבלת שוחד מצד דנקנר. עוד הוא מואשם בקבלת דבר במירמה, שכן לטענת המדינה הצהרתו בפני DHB לפיה הונו העצמי עמד על 50 מיליון דולר - הייתה כוזבת. לטענת המדינה, העברת כספי ההלוואה לחשבונות שלו ושל בני משפחתו הייתה פעולה ברכוש אסור, שהיא עבירה על חוק איסור הלבנת הון.


טרם התקבלה החלטה בנוגע לציון קינן


בהקשר זה מוסיפה המדינה וטוענת, כי דנקנר הפקיד חלק מכספי ההלוואה בחשבון הבנק של מזכירתו דאז, חגית מלכה. החשבון נרשם על שמה והיא הצהירה שאין בו נאמנים אחרים, אך למעשה שימש רק את דנקנר. לדברי המדינה, היקף התנועות בחשבון עמד על 13.8 מיליון שקל, ומלכה משכה ממנו במזומן 470,000 שקל עבור דנקנר.

ההחלטה בעניין החשד לקבלת דבר במערמה מבנק הפועלים, במסגרת אשראי בסך 3.4 מיליון דולר שניתן לדנקנר, תתקבל בהמשך, כמו גם ההחלטה בעניין החשדות נגד ציון קינן בקשר לאישור האשראי לדנקנר. קינן היה ראש האגף העסקי בבנק הפועלים בעת מתן ההלוואה, וכיום משמש כאמור כמנכ"ל הבנק.

כאמור, הפרקליטות החליטה לסגור את התיקים כנגד שלושה חשודים שנחקרו באזהרה בפרשה, ובראשם שלמה נחמה. מהחקירה עלה, כי באפריל 2005 השקיע נחמה מכספו הפרטי מיליון דולר בקרן RP, וכעבור חודשיים השקיע 300,000 דולר בקרן אחרת של הקבוצה. במקביל, ניהל נחמה את המו"מ עם RP לשותפותה בבנק פוזיטיף. הפרקליטות קבעה, כי נחמה היה במצב של ניגוד עניינים, אך לא נמצאו די ראיות להוכחת ניגוד עניינים חמור ברף הפלילי. היקף השקעותיו בקרן היה נמוך יחסית להשקעותיו האחרות, ולא נמצאו די ראיות לכך שמעורבותו הביאה להטיה לטובת RP בעסקת פוזיטיף.

כמו-כן נסגר מחוסר ראיות התיק נגד רונן ישראל, שהיה דירקטור בבנק הפועלים ובאלרן. הפרקליטות קבעה, כי הוא מצוי בניגוד עניינים כאשר נטל חלק בדיונים בדירקטוריון הבנק על עסקת פוזיטיף, בשל קשריה הענפים של RP עם אלרן, אך לא נמצאו די ראיות לקיומו של פן מחמיר, שכן לא ברור האינטרס האישי שלו בעסקה. החומר הועבר למפקח על הבנקים, שיוכל לנקוט נגד ישראל צעדים משלו.

רפאל ברבר נחקר בחשד למתן שוחד לדני דנקנר, על-מנת שזה ייטיב עם קרן RP במסגרת עסקת פוזיטיף. השוחד ניתן לכאורה באמצעות עסקות ותיווך בעסקות אשר הטיבו עם אלרן השקעות, אשר דנקנר החזיק ב-7% ממניותיה. גם בהקשר זה נקבע שלא נמצאו די ראיות.