נאשם בקשירת קשר לפגיעה בחותנו ובאחזקת סמים, הצליח להפוך למעשה את מעצר הבית בו הוא נתון ל"מעצר חוץ". האיש לא הסתפק בכך, וביקש לצאת לחופשה משפחתית עם ילדיו בים המלח בסוכות. בית המשפט המחוזי, ואחריו בית המשפט העליון, קבעו שיש לשים סוף ל"חגיגה".
שי שטרית מואשם בכך שבשלושה מקרים תכנן לתקוף את חותנו, על-רקע סכסוך גירושין בינו לבין אשתו, וכן באחזקת סם שלא לצריכה עצמית. לאחר ששהה חודשיים במעצר ושבעה חודשים במעצר בית, ביקש שטרית להקל בתנאי מעצרו, כדי שיוכל לפקח על העסק שבבעלותו.
שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, קיבל את הבקשה ואפשר לשטרית לצאת מביתו בימים ראשון-חמישי מ-6 בבוקר עד 8 בערב, בימי שישי מ-6 בבוקר עד 3 אחרי הצהריים, ובשבתות בהן ילדיו שוהים עימו - מ-10 בבוקר עד 6 בערב.
לקראת סוכות ביקש שטרית לאפשר לו לצאת לחופשה בים המלח עם ילדיו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה באומרו, כי "המבקש מנצל יתר על המידה את אורך-הרוח שבית המשפט מגלה כלפיו". שטרית ערער לעליון, אך המדינה הצביעה על-כך שהגיש לא פחות מ-41 בקשות שהגיש לצורך כרסום בתנאי מעצר הבית שלו.
המשנה לנשיאה,
אליעזר ריבלין, דחה את ערעורו של שטרית, תוך שהוא מותח ביקורת עקיפה גם על עמיתו השופט עמית: "זוהי דוגמה נוספת לניצול לרעה של הבחירה להמיר את המעצר שהתבקש - בחלופה אחרת. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות והן נגועות ברצון לבצע פעילות אלימה חמורה, המעידות, אם אכן נתבצעו, על מסוכנות שחובה להפיגה. אף שהעורר שוחרר לביתו בתנאי שלא יעזוב אותו, הקלו הערכאות השונות, פעם ועוד פעם, בתנאי השחרור, עד ש'מעצר הבית' הפך ל'מעצר חוץ'".
על הבקשה הנוכחית של שטרית אומר ריבלין: "בפועל, הוא מבקש לבטל את תנאי השחרור עד שמתעורר ספק של ממש בהגיון הבחירה הראשונית להמיר את המעצר ב'מעצר בית'. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להמשיך ולהקל עימו עוד". בסיום ההחלטה אומר ריבלין, כי על המדינה לשקול לפנות שוב לבית המשפט בנוגע לתנאי מעצרו של שטרית, לאחר ששירות המבחן קבע, כי הוא עדיין מהווה סכנה לחותנו.
