ביקורת של שופט על עורך דין אינה מהווה עילת פסילה, אם אין בה כדי להצביע על סלידה ממשית של השופט מעורך הדין. כך קובעת (יום ד', 9.11.11) נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש.
חליל חטיב עומד לדין בעבירות מס בפני סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת,
ג'ורג' אזולאי. סניגורו, עו"ד עמראן חטיב, ביקש מאזולאי בישיבה השלישית - לאחר שמספר בקשות שהגיש נדחו - לפסול את עצמו, בטענה לעוינות ארוכת שנים מצד השופט נגדו. לטענת הסניגור, עוינות בו באה לידי ביטוי באמירות מבזות, בזלזול מופגן ובמניעת מתן הזדמנות להעלות את טענותיו. אזולאי דחה את הבקשה וחטיב ערער לעליון.
ביניש קובעת תחילה, כי יש לדחות את הבקשה ולו רק משום שהוגשה בעיצומו של המשפט, בעוד טענת הפסלות מבוססת על היכרות מוקדמת. גם לגופם של דברים, היא אומרת, אין מקום לקבל אותה:
"אין בהיכרות הקודמת בין [סגן] הנשיא אזולאי מתוקף תפקידו כפרקליט לבין בא-כוח המערער, כמי שעמד מצידו השני של המתרס כסנגור, כשלעצמה כדי לבסס עילת פסלות. גם אם אין מדובר בהיכרות בעלת אופי חיובי עדיין מדובר בהיכרות בעלת אופי מקצועי גרידא. אמנם, במקרים בהם מוכחת סלידה ממשית של השופט מעורך דין המתבטאת ביחסי עוינות, ריב או מדון בינו לעורך הדין המעידה על גיבוש עמדה נחרצת על-ידי השופט באשר לתוצאות ההליך, יש מקום לפסילתו של השופט מחמת חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך.
"אלא שגם במקרים בהם נטענת טענה כזו, כבמקרה דנן, יש להצביע על ביטוי ממשי של העוינות בנסיבות העניין ואין לטעון טענות בעלמא. אין די בתפישה הסובייקטיבית של עורך דין כי השופט מתנכל לו אלא יש להצביע על עיגון אובייקטיבי לכך. במקרה שלפניי לא מצאתי כי יש ביטוי ממשי לעוינות לכאורית זו. אין בהתבטאויותיו או בקביעותיו של בית המשפט, בהן כי בא-כוח המערער מתנהג בצורה שאינה מקובלת או כי יש להצטער כי בא-כוח המערער הופיע לדיון ללא חומרי חקירה, כדי ללמד על עוינות".
