שערו בדימיונכם איזו מהומת אלוהים היתה קמה, אילו קיימה נבחרת ישראל בכדורגל מפגש ידידות ביום השנה לרצח יצחק רבין, ועלתה אל כר הדשא כשעל דש חולצות השחקנים דמותו של ראש הממשלה המנוח, רק בכדי לגלות שעוד לפני נגינת ההמנונים ביטל השופט את המשחק ועזב את האצטדיון. התואנה: התערבות פוליטית בספורט.
בלתי סביר בעליל? לא ייתכן? ובכן, זה אמנם לא קרה (עדיין?) לישראל, אבל זה קרה גם קרה השבוע לנבחרת אנגליה, שתארח הערב את אלופת העולם ספרד למפגש רעים בלונדון. כל מה שהאנגלים רצו זה לשמור על המסורת, לכבד את זכר הנופלים, ולהיות הגונים והוגנים. הם יכלו כמובן להחליט מראש שאין כל רע בטקס זיכרון רב עבר והיסטוריה ונעדר כל מחלוקת, ולקיים אותו בוומבלי מבלי לשאול אף אחד. אבל הם אנגלים. לכן הם פנו לפיפ"א וביקשו את אישורה לכך שכדורגלניהם יופיעו למשחק כשעל חולצתם מוטבע פרח הפרג, הסמל הבריטי הרשמי זה דורות על דורות ליום הזיכרון לחללי כל המלחמות ששירתו את הממלכה המאוחדת.
יכול להיות שהאנגלים פשוט פראיירים, ובמקום לשאול את שאלת הקיטבג ולעורר את הבירוקרטים מרבצם, הם היו פשוט צריכים באמת להופיע בלי להודיע, ולחכות שמישהו יעז לתבוע או להעניש אותם על אקט כה סמלי, אנושי ונטול פניות. אבל העניין הוא כמובן לא ההתנהגות הבריטית כי אם זו של אירגון הספורט החזק והעשיר בעולם.
ובכן, לא זו בלבד שהתאחדות הכדורגל העולמית הגיבה ממקום מושבה באולימפוס הזחוח בז'נבה באיסור מוחלט על הופעה עם פרח הפרג על החולצות הבינלאומיות – כשהיא שולפת מן התקנון סעיף האוסר הזדהות פוליטית או דתית במגרש – היא אף הודיעה שאם יומרה פיה, יקבל השופט בו במקום החלטה לבטל את האירוע, גם כאשר 90 אלף איש כבר ממתינים ביציעים.
זה כבר היה באמת יותר מדי, אפילו עבור הפייר פליי הבריטי. באנגליה ההמומה נשמעו השבוע לא רק קולות מחאה אלא אף קריאות למרד. להופיע עם החולצות והפרח על אפה וחמתה של פיפ"א, ולראות את השופט ממלא את ההוראות השערורייתיות. באנגלית קוראים לזה: To call their bluff - להעמיד אותם במבחן אמת במטרה לחשוף את השקר.
התדהמה והאכזבה היו הפעם מנת חלקם של הרבה יותר מאוהדי הספורט. ציבור בריטי שלם זעם וזעק, ואת קולו השמיעו ללא כחל ושרק לא רק ראשי ההתאחדות שניסו לנהל מו"מ ולמצוא שכל ישר במשרדי האיגוד המסואב, אלא גם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, ובעקבותיו גם הנסיך וויליאם. דומה שההתערבות המלכותית היתה זו שבסופו של יום עשתה את ההבדל. פיפ"א טולטלה, נרתעה, שקלה, נמלכה – והחליטה על פשרה: פרג על דש החולצה יוק – אבל במקום יש אישור לכדורגלנים לינוד את סיכת הפופי (POPPY) על הסרטים השחורים שלזרועם.
סוף טוב הכל טוב? מה פתאום. הרי גם התפנית הזאת רק חיזקה את ההוכחה שאת הספורט הפופולרי בתבל מנהלת חבורת פוחזים מתנשאת ואטומה. אם בעבר הרחוק והקרוב – שערוריות השוחד וההטייה של ג'ק וורנר והשייח בין חמאם וההבטחות של הנשיא שידו בכל ויד כל בו, ספ בלאטר, לנקות את האורוות - עלו וצצו כפטריות אחרי הגשם ראיות על היותה מושחתת מן היסוד, הרי שהפעם היא נחשפה גם כחשוכה ומוגת לב. אל נצור המלכה, ולא רק אותה.
