השר לנדאו לא הסתפק בכך, והמשיך במתקפה גם על האליטה ועל בג"ץ, אותו כינה "פוליטי": "כאשר יש לנו את אותו שילוש לא קדוש של מערכת המשפט או בית המשפט, של האקדמיה, של העיתון, אנחנו רואים את התופעה הבאה: מה שלא מוצא חן בעיניי האליטה שפעם השלטון במדינה היה כולו בידה, היא לא נבחרה בבחירות ומפלגות אחרות מנהלות את הדברים, העיתונות או האליטה השמאלנית בעיתונות מובילה את סדר היום שלה ומתחילה לתקוף את מה שעושה הממשלה, והיא מזמינה לראיונות את אותם אנשים מהאקדמיה שגם הם לא מעט מן השמאל. הם יודעים עם פינצטה לבחור בדיוק את מי.

"בסוף, כאשר לא מצליחים להעביר את החוק או כשמעבירים בסוף חוק בכנסת, יודעים פתאום ליצור את התחושה שהוא בלתי חוקתי, ופונים לבית המשפט העליון, שגם הוא פוליטי. זו הסכנה לדמוקרטיה!

"אומרים הרבה פעמים 'קוזאק נגזל, קוזאק נגזל'. יש לו זעקה. מי שרוצה לשמוע באמת מהי הזעקה יכול לשמוע כאן את נאומי אנשי השמאל בכנסת שתוקפים את כל האחרים, כשהם בעצם הסכנה האמיתית לדמוקרטיה.

"כאשר אתה רואה שענפי התקשורת העיקריים - ואני מדבר בעיקר על ערוץ 2, על עיתון ידיעות אחרונות, הארץ - קובעים את סדר-היום, ולא משנה כמעט מה תעשה הממשלה, יקרעו אותה לגזרים, כשמדובר בעיקר בממשלת ימין - אז אתה שואל את עצמך איזו מין דמוקרטיה היא זו?!

"ללמדך באיזו מעמסה קשה עומד עם ישראל. איך כתוב בתנ"ך: 'ויזעקו ותעל שוועת בני ישראל השמימה מן העבודה' - כתוב 'מן העבודה' ולא 'מן הליכוד'. שם מדובר על בני ישראל במצרים שסבלו. גם בני ישראל פה סובלים לא מעט מן השמאל בארץ הזאת, מן העיתונות, מבית המשפט העליון בשבתו בבג"ץ בנושאים פוליטיים, ומן האקדמאים שמוצאים את דרכם לכל הפינות תמיד לשמוע את דעתם השמאלנית בכיפה. ואני מוכרח לומר שעם ישראל לעמוד בכבוד בהתקפות האלה. אבל, שוב, כשהוא בוחר את הממשלה משלו, יודעים בדרכים עקלקלות איך לחסום אותה מכל הכיוונים".

הדברים נאמרו במהלך הצעה לסדר היום של חברת הכנסת עינת וילף (עצמאות). בהסתמכה על מסמך שהוציא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אמרה וילף שבעיית הריכוזיות בתקשורת אינה
ייחודית לישראל, אך בישראל יש דברים שמחריפים אותה, שבהרבה כלי תקשורת המניע הכלכלי הולך ונעלם בשל הכניסה של האינטרנט, שהפחית מעוגת הפרסום הקטנה.

לדברי וילף, שיטת הרשיונות ביחס לטלוויזיה ולרדיו מטילה מגבלות קשות, ולכן מפסידים כסף. "מה מניע אותם (את בעלי ההון, ע.י.) לקנות (כלי תקשורת)? לא פילנתרופיה אלא מניעים פוליטיים. פעם המפלגות שלטו על העיתונים השונים, וידעת מראש מה העמדות. היום גוברים המניעים הכלכליים, שמחוץ לבעלות על אמצעי התקשורת. מגינים על הפירמידות או במקרים מסוימים על המונופולים הגדולים במשק".

וילף, העוסקת רבות בנושא הריכוזיות, ציינה כי המחזיקים בבעלות על נכסים ריאליים ופיננסיים נוטים באופן לא-פרופורציונלי גם להיות הבעלים של אמצעי התקשורת. היא קראה להבטיח שהאינטרסים הכלכליים האחרים - הבעלות על המונופולים, השליטה בפירמידות, לא נפגעים. לדבריה, מצד אחד היא מעוניינת שיהיה מגוון של עיתונים ושל דעות בשוק תקשורת הישראלית. אך מצד שני, צריך לוודא שאין שימוש בפלטפורמה הזאת כדי לחנוק את התחרות במשק.

שר התקשורת משה כחלון, שמסר את תשובתו באמצעות השר לנדאו, השיב לשאלתה מה ניתן לעשות כדי להבטיח שאמצעי התקשורת יהיו רווחיים, ואמר כי תחום התקשורת הוא לא חריג בנושא הריכוזיות, אבל הוא יוצא דופן.

הוא הודה שההסדרה הקיימת היום אינה קובעת מגבלות על בעלויות אלכסוניות (החזקה בגוף תקשורת ובעסקים אחרים באותה עת), והציע לבחון את הנושא באמצעות ועדות: "אני מסכים שהחזקה בגוף תקשורת יכולה להיות מכפיל כוח להחזקה בעסקים אחרים. אני מאמין שצריך לבחון את זה, ההתייחסות המיוחדת להחזקה בגוף תקשורת ובעסקים אחרים. זה בדיוק התפקיד של ועדות בין-משרדיות או ציבוריות שרואות את כל התמונה".

כחלון כינה את המלצות מרכז המחקר והמידע "חשובות", ואמר כי חלקן ראויות בעיניו ליישום, "אבל צריך לחשוב על עוד מנגנונים, שיתמכו בשידורים שנוצרו בעיתונות בישראל, שיעודדו שקיפות וגילוי של כל האינטרסים ובפתרונות נוספים שיחד יפחיתו את הריכוזיות בתחום השידורים ובעיתונות".

שר התקשורת מנה כמה מגבלות על בעלויות צולבות הקיימות כבר היום בחקיקה על כלי התקשורת:

• "איסור החזקה במקביל במשדר "ברודקסט" - הכוונה כאן לערוץ 2 ולערוץ 10, בטלוויזיה רב ערוצית – הכוונה כאן להוט וליס ובעיתון. ההוראות האלה הן תוצר של העשור האחרון, הן חייבו גורמים חזקים בישראל למכור החזקות שלהם בגופי תקשורת";

• כללים גם בחוק הרשות השנייה וגם בחוק התקשורת שמחייבים כל אחד מהגופים המשדרים לבצע את ההנפקות שלהם על-ידי גורמים חיצוניים, מפיקים עצמאיים. כלומר, רוב ההפקות הן לא in-house (בתוך הבית). הכללים האלה מאפשרים קיומם של מגוון תכנים על המסך ולא רק כאלה שהגיעו מבית יוצר אחד";

השר כחלון התייחס גם לנושא הפקת תוכניות בעברית, ואמר: "לפני 20 שנה בפריים טיים ראו 'אלי מקביל'. לא 'עובדה', לא 'סרוגים' ואפילו לא 'הישרדות'. להפיק תוכניות בישראל זה סיפור יקר. שוק קטן ומעט צופים באופן יחסי. על תחום השידורים מוטלות מגבלות ומעמסות כבדות בעיקר בגלל המחויבות של המשדרים לשדר הפקות ישראליות. שוק השידורים בישראל, על-אף שהוא מהאיכותיים שקיימים בעולם ומכירת הפורמטים בחו"ל מעידה על-כך, הוא יקר והוא לא מצליח להרוויח.

"גם תחום העיתונות, שאני לא מופקד עליו, לא מפרנס כבר שנים את בעליו בכבוד. כשזה מצב הדברים מי יכול להשקיע בשידורים ובעיתונות אם לא מי שיש לו כסף? ומי יש לו כסף אם לא אנשים שמחזיקים גם עסקים אחרים?", דבריו.