הרבה דברים נאמרים על ועדות. למשל: גמל הוא סוס שתוכנן בידי ועדה. או: כאשר רוצים לקבור משהו, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להקים ועדה.
בנימין נתניהו הוא חובב של ועדות, וה
ממשלה בראשותו מקימה אותן בקצב מסחרר. אך האם הן פועלות ומשיגות את מטרתן? מסתבר שלעיתים די קרובות, התשובה לכך שלילית.
דוח המבקר אינו עוסק בכל הוועדות הממשלתיות, אלא מסתפק ב-650 "בלבד" שהקימו שורה של משרדים או שהם היו חברים בהן. המסקנה המרכזית: "התועלת שאפשר היה להפיק מעבודת חלק מהוועדות לא מוצתה ותוצרי אותן ועדות לא הניבו פתרונות - אם בשל אי-קיום דיונים בהמלצותיהן או מחמת אי-יישומן. גם בעבודת הוועדות עצמן התגלו ליקויים בשל אי-מתן ביטוי למחלוקות בין חבריהן בדוחות שהגישו ובגלל ניהול לא שיטתי של עבודתן. אי לכך נדחו החלטות או לא בוצעו פעולות".
בשלושה מתשעת הנושאים שנבדקו הוקמו כמה ועדות, אולם הממנים אותן לא דנו במסקנותיהן ובהמלצותיהן ולא פעלו ליישומן - או שעשו כן באופן חלקי. לאחר מכן הם או משרד אחר המעורב אף הוא בנושא הקימו ועדה נוספת, ולעיתים אף יותר מוועדה אחת, מבלי שמוצתה פעילותה של הוועדה הקודמת. כך למשל, מאז 1995 הקים משרד הבריאות חמש ועדות שונות שעסקו בקביעת מדיניות בעניין שימוש בציוד רפואי חד-פעמי ממוחזר, אך עד היום לא נעשה שום צעד מעשי. משרד הבריאות מסר בתגובה, כי הנושא מצריך חקיקה ולכן נכלל בהצעת חוק הציוד הרפואי המצוי על שולחנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
נזקי העישון: 12 שנים, שלוש ועדות רק שישה מ-13 המשרדים שנבדקו יישמו באופן מלא או כמעט מלא את המלצות הוועדות הפנים-משרדיות שהקימו; ארבעה יישמו באותו אופן את המלצות הוועדות הבין-משרדיות שנטלו בהן חלק; חמישה משרדים יישמו יותר ממחצית ההמלצות של הוועדות הפנים-משרדיות, ושישה משרדים יישמו יותר ממחצית המלצות הוועדות הבין-משרדיות; המוסד לביטוח לאומי יישם פחות ממחצית ההמלצות של הוועדות הפנים-משרדיות והבין-משרדיות שאימץ; המינהל אימץ פחות ממחצית ההמלצות של הוועדות הבין-משרדיות; למשרד הפנים אין נתונים.
גם כאשר נערכו דיונים והתקבלו החלטות, התוצאה הייתה לעיתים סחבת קשה. לדוגמה: בשנת 2001 מינו שר הבריאות ושר העבודה והרווחה ועדה לטיפול בילדים, מתבגרים וצעירים במצב סיעודי מורכב. ב-2003 אישרו השרים את המלצותיה ומשרדיהם החלו לפעול ליישומן, אולם רק בשנת 2008 השלימו המשרדים את דיוניהם בנושא ואז פרסם משרד הרווחה מכרז להפעלת מוסדות לטיפול באותם צעירים. בשנת 2010 נבחרו זוכים במכרז, אולם מימון שהיית הצעירים במוסדות והתעריף להשתתפות קופות החולים במימון לא הוסדרו. עד סוף אותה שנה, מועד תום הביקורת, לא הוסדר הנושא. משרד הבריאות מסר בתגובה, כי הנושא כבר הוסדר.
בדיקת צמצום העישון ונזקיו היא דוגמה לנושא שעבר מוועדה לוועדה. בשנת 1999 מינה שר הבריאות ועדה ציבורית לבדיקת הנושא. היא קיימה עשרות ישיבות, אספה מסמכים רבים, שמעה מאות עדויות בנושא של מומחים מהארץ ומהעולם, אך לא השלימה את מלאכתה ולא הגישה דוח מסכם. ב-2006 הקים המשרד ועדה נוספת וזו הגישה טיוטת דוח בלבד. ביוני 2010 הקים מנכ"ל משרד הבריאות עוד ועדה כזאת. הוועדה סיימה את עבודתה בנובמבר 2010. מנכ"ל המשרד אישר את המלצותיה. רק במאי 2011 קיבלה הממשלה החלטה שהתבססה על המלצות הוועדה בעניין צמצום העישון ונזקיו.
ממני הוועדות קבעו בדרך כלל מועדים להגשת דוחותיהן הסופיים, אולם מרביתן לא עמדו בלוח הזמנים; הן גם לא התריעו על כך בפני מי שמינה אותן ולא ביקשו אַרכה בהתאם. גם ממני הוועדות לא עקבו אחר עבודת הוועדות והתקדמותן ולא עמדו על כך שיעמדו במועדים שנקבעו להגשת הדוחות.
אי-תקינות מינהלית והתרשלות היו מקרים בהם חילוקי דעות בתוך הוועדות טירפדו את עבודתן. הדוגמה שמביא המבקר: בשנת 2007 הורתה הממשלה על הקמת ועדה בין-משרדית לגיבוש המלצות מערכתיות בנושא מבנים פגומים. במהלך עבודת הוועדה התגלעו מחלוקות עקרוניות, שלא יושבו, בין נציגי משרד האוצר ליתר חברי הוועדה. נוכח חילוקי הדעות, לא חתמו נציגי משרד האוצר על הדוח. באוקטובר 2007 הגישה הוועדה את המלצותיה למנכ"ל משרד השיכון בלי שנתנה בהן ביטוי לעמדתו המנוגדת של משרד האוצר. משרד השיכון לא העביר את המלצות הוועדה לדיון בממשלה, ומנע אפוא דיון והתווית מדיניות ממשלתית בנושא.
לבסוף מעיר המבקר, כי תקנון שירות המדינה מסדיר פעולת ועדות אשר הוקמו בידי שר ומנכ"ל: מינוי חברי הוועדות, סדרי הדיון והדיווח שלהן והדרך לקבלת החלטותיהן. אולם הוראותיו אינן חלות על ועדות שהוקמו בהחלטת ממשלה. אין גם הוראות אחרות המסדירות את פעולותיהן של ועדות אלה.
המבקר מסכם: "התנהלות ממני הוועדות לוקה באי-תקינות מינהלית ויש בה משום התרשלות בטיפול בבעיות שהם עצמם הכירו בחשיבותן ובצורך ליתן להן מענה. יש בהתנהלותם גם יחס לא ראוי לעבודת חברי הוועדות, אשר השקיעו מזמנם וממרצם בדיונים אך עבודתם לא זכתה לתשומת הלב הראויה. התנהלות כזאת לא רק שאין בה כדי לקדם טיפול יעיל ותכליתי בסוגיות שהוועדות עוסקות בהן, אלא היא כרוכה גם בבזבוז משאבי זמן וכסף. מינהל בלתי-תקין מעין זה יש בו גם פגיעה באמון של הציבור במערכת השלטון".
"...על ממני הוועדות לגלות מעורבות במהלך עבודתן ולהפעיל בקרה ומעקב על פעילותן. עליהם להיות ערים מלכתחילה לקשיים הצפויים בעבודתן ולהתוות אותה כך שיוכלו להתמודד עימם. ניתן אף לקבוע מראש מנגנון ליישוב מחלוקות אם יתעוררו. כדי להגביר את האפקטיביות של עבודת הוועדות, על ממניהן לקדם את יישום ההמלצות שאושרו. על הוועדות לשקף בהחלטותיהן ובהמלצותיהן את המחלוקות שהתעוררו ולהציג אותן לאלה שמינו אותן. אם הוועדות והממנים אותן הגיעו למבוי סתום, ראוי להעביר את הבעיה שלא הוצע לה פתרון להכרעת השרים הנוגעים בדבר או - במידת הצורך - להכרעת ראש הממשלה".
